רוזנברג, שלמה

בן גוסטבה וישראל, נולד ביום ט"ו באדר א' תרפ"ט (25.2.1929) בברוקלין, ניו יורק, ארצות-הברית. בהיותו בן 6 עלה ארצה עם הוריו ולמד בתל-אביב, בבית-הספר "כרמל". בשנת 1940 נתייתם מאביו ועלה עם אמו ואחותו ירושלימה. שם סיים את הגימנסיה ברחביה. היה חבר מסור בתנועת "גורדוניה" ומדריך בה, ופרש ממנה כשהצטרפה לתנועת "המחנות העולים". מקצוע ידיעת הארץ היה חביב עליו ביותר ושלמה הירבה לסייר ברחבי הארץ. בהיותו בן 13 "זייף" את גילו כדי להתקבל ל"הגנה". הוא עלה בתפקידים ובדרגות והיה מ"כ ואחר-כך מ"מ בגדנ"ע והשתתף בפעולות המחתרת של ה"הגנה". עם הישמע היריות הראשונות בירושלים בפרוץ מלחמת-העצמאות נשלח לעיר העתיקה כאחד האחראים להגנתה. כשנודע לו מראש על חיפוש-נשק שיערכו השוטרים הבריטיים אצל המגינים היהודים הלך לקראתם עם ארבעה חברים, מזוינים באקדחים, ועד שהשוטרים טיפלו בהם ואסרו אותם הספיקו יתר החברים להסתיר את נשקם. בכלא (ה"קישלה", הידועה לגנאי) השתדל בעזרת ידיעתו באנגלית ונתינותו האמריקנית להשיג שיפורים בתנאי החיים, אירגן שיעורי שפות ורכש את ידידות השוטרים והקצינים. במשפט עמד על כך שאינו יודע אנגלית ודרש לדבר רק עברית באמצעות המתורגמן כיתר חבריו. אחרי שחרורו מהכלא התגייס לשירות מלא במשמר נע בדרך נוה יעקב-עטרות, ובעזרתו תפס משמר בריטי מכונית מלאה תוקפים ערבים וביניהם שני שוטרים בריטים והביאם למאסר. אחר-כך המשיך בתפקידים אחרים ובאחרונה נמנה עם מגיני הקסטל בעת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים. כשנפצע שם, בעת ההתקפה הערבית הכבדה, סירב להתפנות באמבולנס, באומרו כי כאחראי למקום עליו להישאר עד הרגע האחרון, ושם נפל ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948). נקבר במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.