בן דבורה ואריה. נולד בנס ציונה ביום ו' באדר תשל"ז (24.2.1977). אח לעינת ושגיא. שחר גדל בנס ציונה, שם החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "ראשונים" וסיים בבית-הספר התיכון ע"ש בן גוריון. הוא השתייך לתנועת הנוער "מכבי הצעיר", בה היה חניך ומדריך, ואף השתתף במשחקי המכבייה. חבריו כינוהו לעתים "שחיק" ואף "שחרון". מאז ימי ילדותו גילה שחר נטיות הומניסטיות מובהקות. הוא הרבה לקרוא ספרי פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, אהב לקרוא על עמים רחוקים ותרבויות אקזוטיות וביקש מכל מי שנסע לחו"ל להביא לו ספרי אמנות וציור. הוא העריך ביותר את עבודותיהם של ליאונרדו דה וינצ'י, סלבדור דאלי ופיקאסו, ומצא עניין רב בקריאה בכתבי ניטשה. כל זה לא הפריע לו להיות אוהד נלהב של מכבי תל אביב בכדורגל. בעצמו עסק שחר בכתיבה, והותיר אחריו אוצר לא קטן של שירים, סיפורים ואמרות. במהלך השנים צבר מספר רב של חברים וידידים מן התנועה ומבית-הספר, רובם בני עירו. מספרים הוריו: "במחצית לימודיו בתיכון הכיר שחר את אהבת חייו, את ענת, בחורה מיוחדת, שהתאימה לשחר כמו כפפה ליד". ביחד אהבו לטייל בכל פינה, החל מדרום סיני, נואיבה, דהב, הנגב, מדבר יהודה, ועד הכרמל והגליל. במיוחד אהב את איזור הר תבור. פעמים אחדות נסע שחר עם משפחתו לחו"ל, ובמיוחד זכור הטיול שארגן לחבריו ולו לאיי יוון והפלופונז, לפני הגיוס. שחר ביקש לשרת ביחידה קרבית, אך בגלל בעיה רפואית מילדות, נזקק לחתימת הוריו ולעזרתם בשכנוע הרופאים שהדבר אפשרי. לצה"ל התגייס בסוף יולי 1995. רצונו לשרת ביחידה קרבית היה חזק, ולאחר הטירונות שירת בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל. בתפקידו האחרון היה מש"ק קשר ביחידה. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם שחר. בן עשרים היה בנופלו. שחר הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנס ציונה. הותיר אחריו הורים, אחות, אח וחברה. אחיו, שגיא, כתב עליו: "שחר אהב לחיות. אהב לחבוק את החיים ולבוא בם דרך כל פתח ולו הקטן שבהם/ שחר אהב את אמו ואביו עד שלעתים התבלבלו היוצרות ולא ידעת עוד מי דואג למי / שחר אהב את אחותו ואחיו כך שלעתים דומה כי הוא הגדול והם הקטנים/ שחר אהב את חברתו עד שלעתים נדמה כי הבנתו וחוכמתו במערכת היחסים יכולה להתקיים רק בעיני אשה/ שחר אהב את חבריו, עד שלעתים נדמה כי הם הילדים והוא האב/ שחר אהב את כלבו העצבני, עד כי לעתים נדמה כי הוא משעשע את הכלב ולא להיפך/ שחר אהב לטייל, לראות עולם, עד שלעתים נדמה כי הוא במסע ארוך, מסע של החיים/ שחר אהב את החיים במלוא היקפם./ שחר עדיין אוהב/ שחר שלנו תמיד יאהב/ וגם אנחנו אותך,/ קונדור פרוש כנפיים". מפקד היחידה כתב למשפחה: "אחריות, איכפתיות, דבקות בעקרונות, הם רק חלק מהתכונות שאפיינו את שחר כלוחם. גם ברגעים הקשים, מעולם לא התלונן. שחר, שבלט בחיוכו, השקיע והתנדב לכל משימה וביצע אותה במסירות אין קץ. שחר יחסר לנו כאדם וכלוחם". למצבתו של שחר הוסיפה המשפחה את הכיתוב האישי "ובעוד אני הולך בדרכי, גיליתי את הבאר כעלות ה-"שחר" (מתוך "הנסיך הקטן"). משפחתו של שחר הוציאה לאור ספר ממכתביו והגיגיו. שירו "השעה היא הלילה" הולחן בידי דני רובס ושודר בטלוויזיה. אביו ואחיו הוציאו תקליטור שירים שכתבו לזכרו, "לא אשלים לעולם ילד". כמו-כן הונצח זכרו בתרומת ספריה תורנית לבית הכנסת "בית אל" ועל גוש בזלת שהוצב בלב גן ה-73 בנס ציונה.
