רוזנברג, יצחק (איצ’ה קוניאק)
בן חונא, נולד בשנת תרפ"ו (1926) בעיירה קאלושין, מחוז לובלין, פולין. יצחק למד בעיירת הולדתו ובמהרה היה לשוליה של אביו שהיה חייט העיירה וסביבתה. במלחמת-העולם השנייה, לאחר כיבוש פולין, החלו הגרמנים בביצוע "הפתרון הסופי" של השמדת היהודים. ב-1943, כאשר רוב היהודים בעיירות הקטנות שבמחוז כבר חוסלו, חפר איצ'ה לעצמו בור במעבה היער; בשעות האור היה מתכנס בו ובלילות היה יוצא לחפש מזון במשקי האיכרים. פעמים רבות הצליח להתחמק מידי פולנים וגרמנים אולם פעם אחת נתפס והושם בלילה במעצר. רבה היתה הפתעת שוביו כשפתחו את דלת כלאו בבוקר ומצאו את תאו ריק. משפחת רכמאן היתה היחידה ששרדה מהטבח והתחבאה – תמורת תשלום – אצל אחד האיכרים. כשראו את איצ'ה ממקום מחבואם הצליחו לשכנע את האיכר לתת לו להיכנס למחבואם שבאורווה. כעבור זמן קצר גמל להם איצ'ה ואף הציל את חייהם שעה שנאלצו לעזוב את המחבוא. הוא הוליכם בסבך היער, לביתו של איכר שהיה בשעתו לקוח של אביו ואצלו מצאו כולם מחסה. עם הניצחון על הגרמנים, חזר איצ'ה ללובלין ועבד שם בכל עבודה מזדמנת; משם הגיע עם זרם העקורים בנתיבי "הבריחה" לגרמניה. תחילה עבד כשוטר במחנה עקורים ואחר-כך עסק בעסקי השוק השחור והברחות וראה חיל במעשיו. אולם על אף החיים "הטובים" סיפר כי בדעתו להפסיק את עיסוקיו הבלתי-חוקיים ולעלות לארץ-ישראל. בשנת תש"ח הגשים את חלומו מאז והגיע לארץ-ישראל; עם הגיעו התגייס לצה"ל והוצב בגדוד 7 בחטיבת הנגב. השתתף במבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, ונפל בקרב, ביום כ"ז בכסלו תש"ט (29.12.1948) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
