רוזנברג, יוסף

בן חנה ויהודה. נולד ביום י"ח בתשרי תרע"ב (10.10.1911) בקימסנטמארטון, שבהונגריה. בן תשע נתייתם מאביו, שנרצח על ידי אנשי "הטרור הלבן" של הורטי. שלוש שנים התחנך אצל קרוביו, ובגיל שתים עשרה עבר לבודפסט ושם למד בבית המדרש לרבנים. עם ייסוד תנועת "השומר הצעיר" בהונגריה הצטרף אליה ופעל בה, בעיקר בהקניית השפה העברית לבוגריה. בשנת 1930, עם הפילוג שחל אז ב"השומר-הצעיר", ייסד עם קבוצת חברים את הסתדרות "נצח", והוא עמד בראשה. בשנת 1931 בא ארצה כתייר ללא רשיון עליה. הוא הצטרף למשק גבעת-חיים והוסיף לקיים קשרים עם תנועתו בהונגריה ולהדריכה מן הארץ. בקיבוץ עבד בעבודות חוץ ואחר כך בניהול הפרדס. בשנת 1933 נשלח להדריך קבוצת עולים מטראנסילבאניה ששימשה גרעין לפלוגת שער הנגב, לימים כפר סאלד. יוסף השתתף בסמינר לשליחים של "נצח" באפיקים וגילה עניין מיוחד במצב יהדות הונגריה והקדיש לה רשימות שנתפרסמו בעיתונות הפועלים. בעזבונו נמצא חיבור מקיף על תולדות תנועת הנוער היהודי בהונגריה, ועבודתו הספרותית האחרונה היתה תרגום חלקים מיצירותיה של חנה סנש. בקרב חבריו נודע כאיש משפחה מסור וחבר נאמן בעל חוש הומור המהנה עת בני שיחו. ביום כ"א בכסלו תש"ו (26.11.1945) הקיפו כוחות-צבא ישובים יהודיים בשפלת החוף לצורך חיפושים לאחר התקפת ה"הגנה" על תחנות תצפית של משמר החופים האורב לאניות מעפילים. יוסף היה בין המוני היהודים מישובי הסביבה שהתקהלו כדי למנוע את החיפושים ובאש שפתח עליהם הצבא נפגע ונהרג, עם עוד שישה מן המתקהלים. הניח אישה, בן ובת. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו.