רוזנברג, חנוך (חנו)

בן אילזה ויעקב ינקו, נולד ביום כ"ב בשבט תרפ"ג (8.2.1923) בגרמניה למשפחה משכילה ונאורה. עלה ארצה עם הוריו ב-17.8.1933 וסיים את בית-הספר "תיכון חדש". היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", מדריך בה וחבר הנהגת הקן. לאחר ששוחרר מההדרכה יצא לקיבוץ בית אלפא. חנוך היה חבר פעיל ב"הגנה", מפקד מחלקה, מסור לפקודיו וידיד להם. מתוך הכרה בשותפות הגורל של שני העמים היושבים בארץ ביקש ללמוד את חיי הערבים ולמצוא מסילות לתרבותם. היה מן השואלים והמערערים, בעל יכולת ניתוח וחוש מוסרי, יפה-תואר ותמיר-קומה. חנוך רחש אהבה עמוקה לארץ ולנופה ולמד אותה להלכה ולמעשה, כמטייל למופת. הוא השתתף בטיולים הראשונים למצדה וכשאירע אסון עין גדי בתש"ב (כאשר רימון-יד נפל לתוך מדורה והרג ופצע רבים ממשתתפי הטיול), עשה במרוצה, יחד עם שניים מחבריו, את הדרך הארוכה מעין גדי לצפון ים-המלח כדי להזעיק עזרה. חנוך ראה בקיבוץ את ביתו וביקש ללכת בדרך זו "מתוך שלמות נפשית כל ימי חייו". נאמן להשקפת-עולמו הכשיר את עצמו להילחם בנשק, בד בבד עם תוכניותיו לחיות בקרב הערבים, והיה מראשוני המתגייסים עוד לפני פרוץ מלחמת-העצמאות ובמהלכה שירת בחטיבת "גבעתי". לאחר הנסיגה מג'נין התייצב הקו בהפוגה הראשונה ברכסים שמצפון לג'נין. עם חידוש הקרבות בתום ההפוגה הראשונה תקפו העיראקים בעוצמה רבה קו זה. נוכח עדיפות האויב נאלצו כוחותינו לסגת וייצבו קו חדש ברכס הגלבוע. בקרבות אלה נפל, באזור צנדלה-מוקיבלה, ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית אלפא. בעזבונו נשארו רשימות המשקפות את הרהורי בן הארץ על זיקתו לעמו.