רוזנברג, חן (“חניק”)
בן צבי וסוניה, חברי קיבוץ אשדות יעקב מאוחד. נולד ביום כ"ג באדר ב' תש"ח (3.4.1948) בקיבוץ. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בקיבוץ. עוד מגיל צעיר היתה לו נטייה לכלים מיכניים. ומשגדל ומטעמי-בריאות לא יכול היה לעבוד בשדה נקשר לענף-החשמל בכל נימי נפשו. הוא היה מבצע עבודות מסובכות, אשר אנשים בעלי הכשרה גדולה משלו לא היו יכולים להשתלט עליהם. היה רצון לשלוח אותו מטעם המשק לבית-ספרמקצועי לשם לימוד מקצוע החשמלאות אך הוא לא רצה בכך שמא לא יתגבר על הקשיים הלימודיים; כן לא רצה לעזוב את ההורים לבדם כששאר הבנים אינם בבית. תמיד אהב לעזור לחבריו. חן אהב לטייל בנוף-הארץ ושמר בנפשו את התרשמותו העמוקה. היה מתעמק בגיאוגרפיה היסטורית. בטיולים גילה נכונות לעזור לזולת; בהם הראה את כוח הארגון. השתייך לתנועת "הנוער העובד". היתה לו נטייה לאלקטרוניקה ובניית מכשירי-רדיו. כן היה חבר ב"הפועל". אחד מתחביביו היה איסוף- בולים. באוגוסט 1966 גויס לצה"ל. חן רצה לשוט במרחבים, וכאשר הגיע למקום הרצוי לו. מדי בואו לחופשה ניכר היה שהוא מלא על גדותיו ומרוצה; הוא נראה לא כאדם הנסחף עם הזרם על כרחו כי אם כאדם החי את חייו מתוך ערות פנימית ואושר. עוד הוא נמצא בשירות סדיר פרצה מלחמת ששת הימים ובקרב שנערך על צומת רפיח ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל. היה איש צוות תותח ומילא את תפקידו באומץ ובמסירות. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי והועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות באשדות יעקב. לאחר העברת גופתו לאשדות-יעקב כתב מפקד-הפלוגה מכתב להוריו שבו ציין כמה מתכונותיו של חן. בין השאר הוא כתב על סבלנותו הגדולה, על אהבתו לזולת ונכונותו להקריב עצמו למען הכלל ועל פשטות של צנעה שהיתה בו. הוא ציין את בגרותו הפנימית ואת השלווה שלו אשר הפכה לכל היחידה כמשען להיאחז בה. בין השאר הוא כתב על אודות "ידי הזהב" שהיו לו לגבי כל מיני כלי-מלחמה, לשם הרכבתם ופירוקם. ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו חוברת לזכרו. גם ב"סיירת השריון" בהוצאת חברים לנשק (חברי קיבוץ כפר-מנחם) הועלה זכרו. גם בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הונצח שמו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו. ב"כנרות", דו-ירחון של המועצה האיזורית עמק הירדן הונצח שמו.
