רוזנברג, בני

בן שרה ומוניה. נולד בג' בניסן תרע"ח (16.3.1918) בעיר באטום שבקווקז, רוסיה. אביו עלה בגפו לארץ ישראל בשנת 1920 וכעבור שנה הצטרפה אליו משפחתו. תחילה התגוררה המשפחה בירושלים, בבית משותף עם משפחת אליעזר בן-יהודה, ובני שמר על קשרים עמה לאורך ימים. לאחר שנים אחדות, בהיותו כבן עשר, עברה משפחתו לתל-אביב ובעיר זו עברו עליו שנות נעוריו. תחילה למד בבית החינוך לילדי עובדים ואחר כך עבר לבית הספר החקלאי מקווה-ישראל. בני גילה כשרונות ספרותיים ויכולת-ביטוי כבר בשנות לימודיו היסודיים. עם זאת ניחן בדמיון עשיר, בכושר אירגון וגם התבלט בקרב חבריו במעשי קונדס. בתקופת לימודיו במקווה ישראל הצטרף לתנועת השומר הצעיר ולימים היה מדריך בגדוד. לאחר שסיים חוק לימודיו בבית הספר החקלאי היה בין מייסדי קיבוץ השומר הצעיר ג' שישב בראשון לציון, ובין ראשוני הקיבוץ שעלו להתיישבות בחצור. כמו בבית הספר כך גם בחיי הקיבוץ היה הרוח החיה בחברה: באירגון מסיבות, בטיולים וגם בפעילות הפוליטית. תקופתה-מה גם עסק בטיפול ילדים, מסור ואוהב והללו השיבו לו אהבה. בשעות הפנאי שלו כתב שירים ורשימות שונות, ומחזה שלו – "הצרצר והנמלים" הוצג על ידי חברי הקיבוץ. דברים מפרי עטו פורסמו מדי פעם בעיתון "על המשמר". בכ"ח באב תש"ז (14.8.1947) נסע בני עם כמה אנשים נוספים בטנדר לישיבת מפקדת ה"הגנה" בתל-אביב. בהגיעם אל הכפר אבו-כביר, במבואותיה הדרומיים של תל-אביב, נתקל הטנדר במחסומים שהציבו ערבים והותקף ביריות. הטנדר התדרדר לתעלה ובני, שפרץ החוצה, נפגע בראשו. הוא הובא לבית החולים ושם מת מפצעיו. הובא למנוחות בקיבוצו חצור. הניח אישה, בן, ובת. לאחר מותו כונסו שיריו בשני קבצים שהוציאה ספריית פועלים: "בערוב היום" – ו"בטרם טל". בשירים באו לידי ביטוי אהבת הארץ, דקות רגשי הנפש וחדות ההתבוננות בכל הסובב אותו.