רוזנברג, אריאל (ארמין)

בן רבקה וברוך, נולד ביום י"ט בניסן תרפ"ד (23.4.1924) בבוקרשט, בירת רומניה. למד בבית-ספר תיכון. כצעירים יהודים רבים מחוסרי שורשים ועתיד בסביבה ההיא, נתפס לדעות מהפכניות בשאלות לאום וחברה. שואת היהודים עקרה אותו מהחיים ההם והוא עלה ארצה בשנת 1941 במסגרת עליית-הנוער. התחנך לארצישראליות ולעבודה חקלאית בחבורת הנוער בכפר יהושע (אצל האיכר שולמי), במשק הפועלות בעיינות, ואחר-כך יצא עם חבורתו והתיישב בבית אשל. בכל המקומות היה הרוח החיה בפעולות התרבות ועודד את חבריו להחזיק מעמד בתנאים הקשים. ההרגשה שבארץ אין הקיום היהודי משהו בעייתי הדורש מאמץ-שווא של הצטדקות תמידית וכאן יכול יהודי להיות אדם בן-חורין, היא שנתנה לו את כוח-העמידה, כפי שהעיד על עצמו בשיחות ובמכתבים. בינתיים הבשילה בו השאיפה להמשיך בלימודים ורק לאחר שראה את חבריו מושרשים בבית אשל ואינם זקוקים עוד לעידודו ולעזרתו, נפרד מהם כיוצא מביתו אל העולם על-מנת לחזור. הוא החל לעבוד כפקיד אזרחי בבתי-המלאכה של הצבא הבריטי ליד כפר טירה הסמוך לחיפה, ולדרישת ה"הגנה" נשאר בשירות זה עד אמצע מאי 1948 ושימש כמקשר בין ה"הגנה" ובין העובדים היהודים. משפסקה העבודה אצל הבריטים התגייס עם חבריו לחטיבת "גבעתי", וכבעל-ידיעות בצילום והסרטה עבר לשירות מפות וצילומים של החטיבה ומילא את תפקידו בהסרטת כמה מפעולותיה בחזית. הוא עיבד את פרטי התסריט של סרט החטיבה, ובנוסעו בג'יפ, לשם השלמת פרטים, מול עמדות המצרים בין סומל לג'סר שבדרום, נפגע בהתפוצץ מוקש תחת הג'יפ. הוא נפל ביום כ"ו באב תש"ח (31.8.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי ברחובות.