ישראל (שרוליק), בן חנה ומאיר, נולד ביום ח' בתשרי תש"י (1.10.1949) באיילת השחר. את לימודיו היסודיים סיים בבית- הספר היסודי בקיבוץ הגושרים. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בכיתות ההמשך בקיבוץ דפנה. בהיותו בן שלוש שנים עבר שרוליק, כפי שקראו לו בני משפחתו וידידיו, לגור בקיבוץ הגושרים עם הוריו. מילדותו שלח ידו בעיסוקים שונים, ובעיקר במלאכת יד. פרט לזאת היו לו תחביבים רבים – הוא נהנה להאזין למוסיקה מסוגים שונים: קלאסית, מודרנית ומוסיקת פולקלור; ניגן בכינור מספר שנים, והתעניין באמנות ובשירה. כבר מגיל צעיר נמשך לבו לכל הקשור במטוסים וכשהיה בן שתים-עשרה עסק בבניית טיסנים. כמתנת בר-מצווה ביקש מנוי לביטאון חיל האוויר. הוא מצא עניין רב גם בחשמל ובאלקטרוניקה. את שעות העבודה, שהיה חייב לאחר שעות הלימודים, הקדיש בעיקר ללימוד מקצוע החשמלאות באורח מעשי, ולביצוע עבודות חשמל במשק. הוא למד את המקצוע באופן יסודי וזכה לשבחים על הביצוע המדויק והנקי בעבודות השונות. גם בלי להתאמץ בלימודים היה תלמיד טוב מאוד. היו לו חברים רבים בקבוצתו, אך מאחר שכיתת בני גילו הייתה קטנה, חיפש תמיד חברים בכיתות הגבוהות. מטבעו היה רגיש מאוד, אך הסתיר את רגישותו מאחורי מסווה של אדישות ושמץ של התנשאות מדומה. מנעוריו היה חניך תנועת "הנוער העובד והלומד", היה פעיל בסניף המקומי ואחרי-כן חבר מזכירות גרעיני בנים להתיישבות. כשהיה תלמיד כיתה י"א, אחרי מלחמת ששת הימים, נתפש המחזור שלו לרעיון של התיישבות בגולן וחיזוק משקים קטנים. שרוליק האמין בצורך ליישב את הגולן ולחזק את הגבולות, והיה בין הפעילים במחזור שהמריצו להגדיל את ההתיישבות. הוא אף חשב להפסיק את לימודיו ולהתמסר כולו לרעיון ההתיישבות. למרות להיטותו להגשים את רעיונותיו בתחום זה, סיים תחילה את לימודיו התיכוניים, ואחר-כך הצטרף לגרעין בנים של הקיבוץ המאוחד והלך לקיבוץ רעים בנגב. הוא היה מרכז הגרעין והרוח החיה בו. ישראל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1969 והתנדב לחיל האוויר. לפני גיוסו לא חשב להגיע דווקא לחיל האוויר, אולם משקיבל זימון לחיל נתפש לרעיון, והתמסר לעניין בכל מאודו. לאחר הטירונות השתלם בקורסים לצניחה ובקורס טיס, והשקיע את מיטב מרצו בעבודה ובלימוד. בתקופת הלימודים היה רציני וסגור, ולא התייחס לדברים בשוויון נפש. הוא ידע איזו אחריות מוטלת עליו ומה חשוב תפקידו, ורצה לעשות את המוטל עליו בשלמות, כפי שנהג תמיד. לאחר סיום הקורס הוצב לטייסת מטוסי "סקייהוק", וכן השתלם בקורס טייסים מתקדם, בקורס קציני אימון גופני, ואחר כך גם בקורס מדריכי טיסה. לאחר קורס זה חזר לבית-הספר לטיסה כמדריך. בפברואר 1971 הצטרף לצבא הקבע ושירת בו קרוב לשלוש שנים. במשך שירותו בחיל האוויר הצטיין שרוליק בדייקנותו המופתית, גם בחיי היום-יום וגם בביצוע המשימות. הייתה לו מידה רבה של ביקורת עצמית, תמיד היה ממעיט בערך הצלחותיו ומעולם לא התפאר בהן. כמדריך וכמפקד דרש הרבה מאוד מחניכיו, אך גם עזר להם ועודד אותם ואף לחם את מלחמתו של החניך ששאף להתקדם ולהצליח. הוא אהב את שירותו בחיל, משום שמצא עניין והנאה בטיסה. במלחמת יום- הכיפורים השתתף שרוליק במאמץ הכביר של חיל-האוויר לבלימת האויב. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) יצא למשימתו השנייה במלחמה ברמת הגולן. הוא יצא פעם, ביום הראשון למלחמה, להפציץ סוללות נ"מ במצרים. למחרת יום הכיפורים חיכה כל היום למשימה נוספת, וכשיצא לברר מדוע אין שולחים אותו התקבלה הוראה לצאת למשימה בצפון. כאיש הגליל ביקש שרוליק לבצע את המשימה – בלימת שריון סורי בקטע הפריצה באזור חושנייה. הוא יצא למשימה, אשר בה נפגע מטוסו והתרסק מול חושנייה. חוליות שיצאו לסרוק את השטח מיד עם שוך הקרבות, חיפשו אותו במשך אחד-עשר שבועות ארוכים, עד שמצאוהו לא הרחק משברי מטוסו, בשטח מכוסה צמחייה סבוכה. השאיר אחריו הורים, אח ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ישראל היה מהאריות שבחבורה, מהוותיקים שבמדריכים, מאהובי בית-הספר. אהוב על הכל, החל מאחרון החניכים וכלה בכל מפקדי בית-הספר. הוא היה שם-דבר לסבלנות, לאורך רוח ולאהבת החניכים. הוא קנה לו שם במלחמתו על חניכיו, שיש לתת להם עוד ועוד הזדמנות להוכיח את עצמם. הוא עבד במסירות ובכל מאודו. הוא הגיע לבכיר שבתפקידי המדריך-הצעיר, מפקד קורס. כטייס, היה מועמד לטייסות יירוט בחיל וכולנו האמנו בכושרו, באישיותו ויותר מכל – אהבנוהו. הוא היה לוחם – לוחם מהסוג הטוב, השקט, המסור, הצנוע והעושה את המוטל עליו עד הסוף". קיבוץ הגושרים הוציא לאור חוברת לזכרו; משפחתו הקימה אנדרטה צנועה במקום נפילתו ברמת הגולן.
