רוזנבאום, נעם

בן סימה ויהושע. נולד ביום ג' בתמוז תשל"ב (15.6.1972) בעכו. למד בבית-הספר היסודי 'רמז' בנהריה וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'עמל' נהריה במגמת מיכניקה. כך מתארת את נעם המחנכת שלו, דליה: "רגליו היו מוצקות ואחוזות היטב בקרקע. ידע לנתח היטב את המציאות כפי שהיא. מצד שני היה גם בעל חלומות ודמיון. אני זוכרת את המסע לאילת, כשנעם היה בכיתה י"א. נעם היה בין התלמידים שלקחו על עצמם את האחריות. ביוזמתו עזר לחלשים במאסף, הושיט יד לכל נזקק ותמיד בחיוך. ביני לבין נעם, המחנכת והתלמיד, נשזרו יחסים של כבוד הדדי, חברות שבין מבוגר לנער." ומורתו, תמימה אהרון, כותבת: "כך תמיד אזכור אותו: לא מן הנדחפים, לא מן המבליטים עצמם, ותמיד בולט, אהוב ומבוקש. ענו, צנוע וחרוץ היה נעם. כל עבודה מכובדת בעיניו." נעם אהב מוסיקה מכל הסוגים. היה תקליטן ושימח בני-נוער ומבוגרים, אהב לשיר ולרקוד. היה בעל טעם מעודן, הקפיד בלבושו ונראה תמיד מסודר. נעם גילה כלפי אחיו ואחיותיו אהבה רבה, אכפתיות ורצינות. כפי שמתאר אחיו, אבירם: "נעם היה בשבילי ידיד וחבר מסור ונאמן. הילך עלינו קסמים, השפיע מתבונתו ומטוב-לבו. יחסו האנושי לסובבים אותו וההרגשה שלפניך אדם עם נשמה, כל אלה ייחקקו עמוק בזיכרון. כשהיו לנו ויכוחים במשפחה ידע נעם תמיד למצוא שורה בהברקה של רגע, לסדר את כל העניינים ולשכנע את ההורים שכך צריך להיות ולא אחרת". אכן היה נעם החוט המקשר הן בקרב בני-המשפחה והן בקרב חבריו. נעם גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1990 ונשלח לחיל-התחזוקה. לאחר הטירונות הוצב ביחידת חימוש באזור רמת-הגולן בתפקיד נהג בשלישות היחידה. מפקדו מעיד כי נעם היה חייל אחראי, מסור וממושמע. הוא נקלט היטב ביחידה מבחינה חברתית, היה חייכן וסייע לחבריו בכל עת. להלן הערכת מפקדו, המצויה בתיקו האישי: "חייל מעולה, אמין ובעל יוזמה אדירה, מבצע תפקידו באופן מעולה". כך מתארת אותו אסנת, ידידתו מהשלישות: "נעם היה הבדרן שלנו, וכל שעה שחסר, חסרו הרעש והשאון, הבדיחות והסיפורים. הוא היה הידיד, האח. ידענו שהוא גם ילד טוב של אמא, ילד של בית שאותו מאוד אוהב". מוסיפה דלית: "לא הפסקנו לצחוק איתך במשרד או בכל מקום שאליו הגענו, משפחת השלישות. היית הכול בשבילי, ידעת מתי לצחוק ועד איזה גבול. ידעת גם להקשיב אם היה לי קשה, תמיד נתת עצות ותאמין לי שהן היו טובות". ומסכם מפקדו: "נעם היה לבו של אגף השלישות". ביום י"ד בתמוז תשנ"א (26.6.1991) נפל נעם בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים, אח – אבירם ושתי אחיות – עידית ואסנת. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "נעם מילא את תפקידו בדרך מעוררת כבוד ובאופן מסור ביותר שבדרך-כלל אינו מאפיין חיילים בני גילו. אין זה מקרי שעל-אף שנעם הרבה לנסוע בכבישים מתוקף תפקידו, מעולם לא עבר עבירה כלשהי ולאורך כל שירותו הצטיין הן במשמעת האישית והן במשמעת הצבאית בכל מה שנוגע לנסיעה בכבישים. אבד לנו ולכם בן יקר וחייל מעולה". וכתב חברו, אסי הוכברג: "תמיד אזכור אותך כנער יפה-תואר, מוקף הרבה חברים וידידים ומלא מרץ שאי-אפשר לתאר. אזכור אותך כאחד שהיה לו חוש אדיר לעסקים, ותמיד אהב לעבוד ולא לבזבז את זמנו. אזכור את מבטך השמח, את החיוך והיופי על פניך, אזכור את הידידות הטובה בינינו לתמיד". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה דברי בני משפחה ודברי חברים על דמותו.