בן אוה ויעקב. נולד ביום כ"ב באב תשל"ח (25.8.1978) ברחובות. בן בכור להוריו, נקרא על שם אביה של אמו אוה, שנתייתמה בגיל תשע שנים. אחרי איציק נולדו אחיותיו לימור ויפית, ואחיו אייל. "הפינוק שהתינוק קיבל מכל צוות מחלקת ילודים היה מדהים," מספר אביו, "שהרי אוה לא היתה סתם יולדת, היא היתה חברה ואחת האחיות בצוות הפגיה." תשומת-הלב המיוחדת המשיכה בבית, כשאוה השקיעה בבנה שעות ארוכות בהקראת ספרים, בהרכבות לגו ובפזלים למיניהם. איציק גדל בקרית מלאכי. כבר בגן הילדים התבלט בידיעותיו הרבות, הכיר שמות צמחים, עצים וציפורים. אחר כך למד בבית- הספר היסודי 'האחים' ובתיכון העירוני, ובלט בהתמדתו, השקעתו והישגיו. את לימודי התיכון סיים בהצלחה רבה ועם תעודת בגרות בת חמש יחידות בסוציולוגיה. איציק היה ילד עדין. כשנרשם לחוג לקראטה פרש אחרי זמן קצר, בטענה שאינו מוכן להיות שק אגרוף. לעומת זאת, בגיל שמונה וחצי נרשם לחוג לנגינה באורגן, ומיד התגלה כשרונו הרב – הוא חזר שמח מכל שיעור, דרש ללכת לשיעורים נוספים, דרש וקיבל אורגן בבית ומהר מאוד התקדם בנגינה. התברר, שלאיציק היתה אוזן מוזיקלית מדהימה וזיכרון מדהים שבעתיים למנגינות ששמע. מדי כמה חודשים היה משתעמם בחוג הנגינה ועובר לחוג מתקדם יותר, עד שהגיע והיה לטוב ביותר בחוג המתקדם ביותר. כך למד בחוגים עד גיל 12, השתתף בקונצרטים רבים וקיבל מחמאות רבות מהסובבים אותו. נגינתו היתה מעולה ומעודנת, והתבססה על שמיעתו המוזיקלית המופלאה, ללא צורך בתווים – מספיק היה לאיציק לשמוע מנגינה פעם אחת, ומיד היה מנגן אותה בעצמו באופן מושלם. מאז יומו הראשון בחוג הנגינה ניגן איציק באורגן, ולעתים בגיטרה חשמלית. אפילו כשהיה מגיע לחופשה מהצבא היה יושב ליד האורגן ומנגן כמה שעות ללא הפסקה, וכך משחרר ומרגיע את עצמו. נוסף לנגינה, איציק כתב והלחין שירים רבים. בזכות שמיעתו המוזיקלית וזיכרונו המצוין כמעט שלא כתב אותם על הנייר, אלא חקק אותם בראשו וזה הספיק לו כדי לנגנם בצורה מושלמת. בצעירותו היה איציק חניך בתנועת 'הצופים', יצא לטיולים ומחנות בחיק הטבע והשתתף בפעולות התנועה שמטרתן עזרה לזולת. הוא נהנה מאוד מיכולתו להיות עצמאי ואחראי בפעולות בתנועה, כפי שאהב להיות אחראי ושקול בביתו. איציק נטל חלק בהחלטות הקנייה עבורו, לא היה פזרן ובזבזן וידע לבחור בחוכמה אורגן, מחשב, גיטרה ועוד. איציק השתתף בחוגי ספורט רבים, ביניהם כדורסל וטניס. אך המשחק שאהב והשקיע בו יותר מכל היה הכדורגל, ובעיקר תפקיד השוער. הוא היה שוער מעולה, והחברים התווכחו ביניהם מי יזכה לשחק בקבוצה שלו. לא רק שחקן היה, אלא גם אוהד מושבע 'באש ובמים' של קבוצת 'בית"ר ירושלים'. מגיל צעיר אסף חומר מהעיתונים על השחקנים והמאמנים, עקב אחרי משחקים ברדיו ובטלוויזיה וכשניתן – נסע למשחקים. אהבתו לקבוצה היתה כה גדולה, עד כי הפסד שלהם גרם לו עצב רב, ובגיל צעיר אף בכי. בחודש מרס 1997 התגייס איציק לצה"ל, והיה ללוחם בגדוד המחץ של חיל-ההנדסה הקרבית, פלוגה רובאית 'דולב'. הוא נקשר מאד לחיים בצבא ולחברים שרכש, והיה מאושר כל תקופת שירותו. בספטמבר 1999 הועלה לדרגת סמ"ר. מפקדו, סא"ל מוטי, סיפר: "איציק שירת ביחידתי כלוחם בפלוגה מבצעית ונחשב לעמוד התווך בקרב חבריו. את תפקידו ביצע במקצועיות ובמסירות והיה גאה בפעילותו הקרבית בצבא ההגנה לישראל. בהתנהגותו ובדרך חייו היווה איציק מופת לסובבים אותו. חבריו לגדוד העריצו אותו, ושמחו על שנפל בחלקם לשרת לצדו." כשנה לאחר גיוסו לצה"ל, עברה המשפחה לגור במושב תימורים. איציק הכיר חברים חדשים, וכבר החל לתכנן לימודים אקדמיים בתום השירות. ביום ז' בשבט תש"ס (14.1.2000) נפל איציק בעת שירותו והוא בן עשרים-ואחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במושב תימורים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. שיר יחידי של איציק שנמצא בכתב, אותו כתב והלחין יחד עם אחותו לימור, אומר: "יש רגעים שבהם/ אתה לא יודע/ מה אתה רוצה/ והחיים כך עוברים סתם/ ואתה מתבזבז לך כך./ עוד זמנים עוברים/ עוד זמנים חולפים סתם/ ואתה רואה/ כלום פה לא קורה./ לפעמים אתה שמח/ לפעמים אתה עצוב/ ואף פעם לא יודע/ האם רע לך או טוב./ אבל אל תדאג/ עוד יהיה בסדר/ עוד יגיע האור/ ואתה תראה, עוד יהיה רק טוב." חבריו לנשק של איציק, שכינו אותו בחיבה 'פלאבר', כינסו בספר את זכרונותיהם מהשירות איתו. כותב בני: "כבר לאחר היכרות ראשונה ראיתי בך חבר אמת נאמן, אשר מושך את תשומת- לבם של הסובבים בעזרת מעשי קונדס ושטות. פלאבר, הנני רואה זאת לזכות שנפלה בחלקי לפקד על חייל, אשר בעברנו הלא רחוק היינו חברים." מספר יואב: "אני זוכר שישבתי איתך פעם ודיברנו על החיים ועל הצבא, ואמרת לי משפט אחד שעד יומי האחרון אזכור – 'המטרה שלי היא לגרום לאנשים לצחוק ולשמוח, ושלא תהיה שביזות בפלוגה'." ומפקד הפלוגה, תומר: "בטוחני כי ברבות הימים לא יימחה זיכרון זה והקשר המיוחד שנוצר בין המשפחה ובין חיילי הפלוגה לא יינתק… מי ייתן ורוחו ודמותו המיוחדת של איציק (פלאבר) תישאר חרוטה לעולם בדברי ימי מבצעית דולב."
