רוזן, שלמה

בן חנה ונפתלי, נולד ביום ט"ו באדר ב' תרע"ט (17.3.1919) בעיר שדלץ, פולין. בצעירותו נתייתם מאמו. שלמה למד בבית-ספר יסודי ובתלמוד-תורה ובעודו נער התחיל לעבוד. כבר בגיל צעיר התגלו ניצני כשרונו הספרותי. מאמריו הראשונים פורסמו בעיתון- קיר של תנועת "השומר הדתי" בשדלץ, שאליה הצטרף. היה פעיל בחיי הקן של "השומר הדתי" והירבה להשתתף במושבות-קיץ ובטיולים. בשנת 1937 יצא להכשרה לקבוצת "ראשית" ליד ווארשה והתכונן לעלות ארצה, אך בינתיים פרצה מלחמת-העולם השנייה. שלמה הצליח לעבור בגניבה את הגבול ולהגיע לווילנה, שם הצטרף למחנה החלוצי. זמן-מה שימש כשליח המחנה החלוצי הדתי בליטא ועסק בהעברת נוער לווילנה, פעולה שהיתה כרוכה בסכנות רבות. בספטמבר 1941 זכה להגיע ארצה כשהוא עושה את דרכו דרך רוסיה, יפן, סין, סינגפור, הודו-סין, דרום-אפריקה וכו'. בארץ הצטרף לקבוצת "אברהם" בכפר פינס, עבד בפרדסי כרכור וביער בחדרה. בשנת 1942 נשא לאישה את חברתו מההכשרה ובאביב 1943 היה בין ראשוני העולים להתיישבות בכפר עציון. שלמה עבד כאחראי לעבודת המטע והשתלם במקצוע זה. כן היה פעיל בחיי החברה והתרבות ובארגון מסעות, שתיארם ברשימותיו ובשיריו. הוא פירסם מאמרים בעיתונות על חיי המתנחלים בהרים. היה חבר ועדת החברים של כפר עציון. בתקופת המצור והקרבות בגוש שימש כקשר ועד הרגע האחרון לא עזב את משמרתו. בימי- ההתקפה האחרונים תיקן פעמים אחדות, תוך סכנת נפשות, את האנטנה של מכשיר הקשר שנפגעה. כשאזלה כל תקווה להחזיק מעמד בכפר הרס את המשדר ונפל עם חבריו בנפול כפר עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). כוחות האויב ניסו לחדור למקלט שבו מוקמו המפקדה ותחנת-השידור, וכשנוכחו לדעת שלא יצליחו בכך – פוצצו את בניין המנזר הגרמני אשר הריסותיו כיסו את המקלט על מגיניו. השאיר אישה, רחל, ובת. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. את אשר עבר עליו בתקופת מלחמת-העולם השנייה, הוא מתאר בספרו "מתוך המפולת", אשר יצא לאור בהוצאת "עם-עובד", תל-אביב.