רוזן, ירמיהו (מונדק)

בן שרה ויעקב, נולד ביום י' בתשרי תרפ"ז (18.10.1926) בעיר רימאנוב, גליציה, פולין, למשפחה חסידית אמידה, אך אביו היה משכיל וציוני. למד בחדר ובבית-ספר יסודי פולני. בהיותו בן 10 התחיל ללמוד בבית-הספר העברי "יבנה" והצטרף לתנועת הנוער הדתי "בני-עקיבא". כמו-כן למד נגינה בכינור. בראשית מלחמת- העולם השנייה הציל בקור-רוח כשלושים יהודים מהשמדה בידי חיילי היטלר ועוזריהם האוקראינים: מחמת האיסור להתפלל ביום-הכיפורים ת"ש בבית-הכנסת, התאספו להתפלל בבית סבו, אבי אביו. בשעת התפילה באו הצוררים ודפקו על השער הנעול. ירמיהו יצא ופתח להם את השער ואמר כי הוא לבדו בבית והוא מבקש שיקחוהו עימהם לעבודה. הם לקחו אותו עימם ואחרי שעות מספר שיחררוהו. בערב סוכות גורשה המשפחה עם כל יהודי העיר לפשמישל, שהיתה באזור הכיבוש הרוסי, ושם היה ירמיהו לבר-מצווה והתחיל להניח את התפילין שלקח עימו לדרך ואת הלכותיהן למד מפי סבו ר' זלמן רוזן. בסוף יוני 1940 גורשה כל המשפחה לסיביר ושם עזר הנער להוריו בעבודת כריתת עצים ביער. בעקבות הסכם סטלין-שיקורסקי שוחררה המשפחה ויצאה מסיביר לסמרקנד. שם מתה אמו במגפת טיפוס ואף הוא עצמו חלה במחלה, אך קם מחוליו. הוא נתקבל לבית- יתומים של הצבא הפולני, ואם כי היה כבר קרוב לגיל 16 הצליח לקבל רישיון-יציאה לטהרן בשיירת הילדים שעד גיל 14, כדי לעלות לארץ-ישראל. במחנה-המעבר בטהרן עמד על כך, שלא ייעשה כל ניסיון להרחיקו מאורח-החיים הדתי ואירגן את הנערים שדעתם היתה כדעתו. כשהגיע לארץ עם "ילדי טהרן" במרס 1943, עבר אחרי זמן קצר ממחנה- המעבר שבמשק עיינות לחבורת עליית הנוער הדתי במקווה ישראל, שם למד לטפל בעצי- פרי והשלים את חינוכו ביהדות ובלימודים כלליים. ירמיהו עמד בתוקף על שמירת עצמאותו הפנימית ואף השמיע ברבים את דעותיו הביקורתיות כלפי מעשים ותופעות שלא ישרו בעיניו. תחת רושם תלאות המלחמה נטה להסתגר בתוך עצמו ולהיזהר מפני אחרים לפני הכירו אותם מקרוב, אך בחבורתו היה ער ומהפעילים בחוג הדרמטי, בעריכת מסיבות ובנגינה בכינור. לפי המלצת מדריכיו איפשרה לו הנהלת עליית-הנוער להמשיך את לימודי הנגינה. ירמיהו עסק גם בספורט, הצטיין בכדור עף ועבר את אימוני הגדנ"ע. ביוני 1945 הצטרף לגרעין הקיבוצי שבחבורתו ועבר לכפר עציון, שם נשאר ועבד בגידול עצי-פרי, אך לא ויתר על שאיפתו להשתלם בנגינה. בראותו שהעבודה במעדר ובטוריה עלולה ליטול מאצבעותיו את הגמישות ודקות ההרגשה הנחוצות לכנר, התגייס לנוטרות ושירת כשומר- רוכב בכפר וביערות ובמטעים שבסביבתו. בעזרת הקבוצה המשיך את לימודיו בקונסרבטוריון בירושלים ואף נמצא ראוי לקבלת מלגה מהמוסד. העתיד נראה לו מבטיח: הוא יפתח את כשרונו המוסיקלי; אביו ואחיו ואחותו ששרדו מההשמדה יעלו ארצה ויחד עם חברתו בת הארץ יקים לו קן-משפחה בכפר עציון. בינתיים עבר לעבוד בנהגות ובנסיעותיו ירושלימה לרגל עבודתו הוסיף ללמוד בקונסרבטוריון וגם לעסוק בספורט ובקריאת ספרים בשעות הפנאי, התאמן במסגרת ה"הגנה" וסיים קורס סיירים. משפסקו הנסיעות לירושלים בגלל המצור היה נוהג לפעמים במכונית בתוך הגוש, לבל ישכח את מלאכת הנהיגה. במסגרת הפלמ"ח שירת כסייר וכמקלען וכן בתפקידי שמירה, ביצורים ואימונים. בהתקפה הראשונה על הגוש, ביום 14.1.1948, פעל כמקלען בעמדות הדרומיות וגרם אבידות לאויב. ביום האחרון שלפני נפילת הגוש נשאר שוכב עם חבריו בין הסלעים כל היום בחום, ברעב ובצמא, מחוסר יכולת לצאת מן המחסה בגלל אש משורייני האויב שנשארו תקועים בין השבילים. למחרת פעל כמקלען בעמדות הדרומיות-מזרחיות ושם נפל עם נפול כפר עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא עם שאר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.