רוזינוביץ, חנינא

בן אליהו ושרה. יהודים עממיים ושרשיים מיוצאי גולת פולין. הוא נולד ביום כ"ט בטבת תש"י (18.1.1950) בטבריה ושנות ילדותו היו מאושרות. הוא למד בבית הספר "בית החינוך" בצפת ובאותה תקופה היה חבר בתנועת "הצופים" עד שחל הפילוג בה והוא עבר לתנועת "נחשונים" יחד עם המדריך והשתתף בכל פעולותיה התרבותיות. בכיתה ז' בבית הספר היסודי חולקו התלמידים לשתי כיתות – כיתה רגילה וכיתה קדם מקצועית. חנינא בחר בכיתה הקדם מקצועית ולא נרתע ממערכת השעות העמוסה, כי אהב מאוד מלאכת כפיים. הוא היה ביישן במקצת מטבעו ומצניע לכת. דבריו היו תמיד שקולים ומתונים, עמקן במחשבותיו ופשטן בהליכותיו. בעל לב טוב היה, ידידותי וחברותי. את עניינו מצא בעולם המחשבה. הוא לא הרבה לדבר והיה נוהג לשקול כל דבר בעמקות. למרות עומס הלימודים היה חנינא מוצא זמן למשחקי כדורסל, לקריאת ספרים ואף לנגינה בכינור. הוא התחיל בכך מגיל 11 ולמד באורח סדיר נגינה בבית ספר לנגינה עד גיל 16. הוא סיים את לימודיו היסודיים כאחד התלמידים המצטיינים ואחרי כן עבר לבית ספר תיכון עיוני בעירו – והמשיך גם שם לשקוד על לימודיו. הוא השתתף אז בפעולות הגדנ"ע ואהב לצאת לטיולים עם חבריו לכיתה. לפעמים היה נוהג לצאת לוואדיות ולהרים שבסביבות צפת. בכיתה י"א הצטרף למגמה הריאלית והצטיין בלימודיו. חנינא גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1968 והוצב לחיל השריון. הצטרפותו ליחידה מובחרת בצבא לא גרמה שיתנשא על חבריו וכשהיה בא הביתה לחופשות קצרות לא היה מספר "נפלאות" על מעשיו ומעלליו. לאחר סיום שירותו התעתד חנינא ללמוד אוירונאוטיקה. ביום י"ט באלול תשכ"ט (2.9.1969), כשהיה בסיור לאורך תעלת סואץ עלה על מוקש ונפצע, ובדרך לבית החולים מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בצפת. המשפחה הוציאה לאור לזכרו חוברת הנושאת את שמו.