רוזין, מרדכי (גוש)
בן גריטה ואברהם (ארטור), נולד ביום י"ט בשבט תרפ"ז (22.1.1927) בעיר המבורג וגדל בעיר נורטהיים, מחוז הנובר, גרמניה. בשנת 1936 עלו הוריו לארץ והתיישבו בירקונה. כבר בשנה הראשונה לשהותו בארץ, סיגל לעצמו את השליטה בשפה העברית, ומאז זכה לתשבחות רבות מפי מוריו על שקידתו והצלחתו בלימודיו. בהיותו עניו מטבעו, האזין להן בביישנות ולא סיפר עליהן בבית. בשעות הפנאי היה עוזר להוריו בעבודות המשק כדבר המובן מאליו ומצא לו זמן גם כדי לקרוא ספרים על-מנת להעשיר את ידיעותיו. למרבה הפליאה של הנוער בכפר היה הולך בכל שבת עם אביו לבית-הכנסת שבמושבה הסמוכה ומצא עניין בחיי המסורת. כשסיים ללמוד בבית-הספר היסודי קיבל מלגה ללימודים תיכוניים והוא בחר ללכת למקווה ישראל ולהשתלם בחקלאות, שבה ראה את דרך חייו. במקווה ישראל עבר אימונים מטעם הגדנ"ע אך לבו לא היה נתון לכלי-נשק אלא לכלי-עבודה. בשובו הביתה היה מלא תוכניות לשיפורם ולגיוונם של ענפי המשק וגם כשעבד כמדריך חקלאי במוסד החינוכי במגדיאל הוסיף להתעניין ולעזור במשק הוריו. מרדכי הרחיב את השכלתו הכללית והמקצועית, קיבל מלגה מהאוניברסיטה החקלאית של מדינת מישיגן בארצות-הברית וכבר היה בידו דרכון לנסוע לשם – והנה פרצה מלחמת-העצמאות. למרות הפצרות הוריו לא ביקש כל דרך להשתחרר, וכשהתגייס הלך ליחידה קרבית בחטיבת "אלכסנדרוני". במשך הזמן הסתגל לחיי חייל והצטיין באומץ לב ובמסירות לתפקיד. בבואו הביתה לביקורים קצרים הוסיף להתעניין ולעזור במשק. מרדכי השתתף בקרבות רמת הכובש, כפר סבא הערבית, ביר עדאס, קאקון, טנטורה וסלמה. לקראת מבצע "בן-נון א'" – ההתקפה הראשונה על מערך הלגיון בלטרון במגמה לפרוץ את הדרך לירושלים – תיגבר גדודו את חטיבה 7 והוטל עליו לכבוש את לטרון. הגדוד נתקל בכוחות אויב עדיפים ונאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
