בן בת-שבע ולאון. נולד ביום ב' בשבט תשל"ט (30.1.1979) בבת ים, אח צעיר לשלומית, בני, מוטי ואבי. רוני גדל והתחנך בבת ים, למד בבית-הספר היסודי 'הנשיא' ובבית-הספר התיכון 'שז"ר', במגמה ריאלית-פיזיקלית. מילדות הוכר כילד מחונן והצטיין בכל מעשיו, רוני היה תלמיד מצטיין, מוזיקאי מחונן, בן ואח למופת. רוני בלט במרצו הרב וביכולתו למצות כל רגע בחיים. לאורך חייו עסק רוני בתחומים רבים, ובכולם בלט ביכולת האישית הגבוהה שלו ובהתנדבותו לכל משימה. כך בהתעמלות, בטניס, בשיט, בחברות והדרכה בסניף בת ים של קלוב התעופה הישראלי שבמסגרתו עסק בבניית טיסנים. רוני בלט מאוד ביכולתו החברתית הגבוהה, בחיוך הנצחי שעל פניו ובגילויי החברות האמיתית שלו. הוא היה חבר ומדריך בתנועת 'הנוער העובד והלומד', והדריך בקייטנות קיץ ובחוגי נוער במתנ"ס 'יגלום' שבבת ים. יותר מכל אהב רוני מוזיקה, אהבה שליוותה אותו בכל זמן ובכל מקום. הוא ניגן ושר, הלחין שירים, ולא פעם נמצא בספריית בית-הספר כשהוא קורא בסקרנות גדולה בספר שירה שנגע ללבו. במיוחד הצטיין בנגינה בגיטרה חשמלית ובתופים, וזכה בתחרויות רבות ובפרסים רבים. רוני המוזיקאי היה הרוח החיה בפעילויות חברתיות רבות בבית-ספרו, כגון הרדיו של בית-הספר או פסטיבלים ותחרויות זמר. מדי שנה השתתף בפסטיבל של בית-ספרו 'שיר שז"ר' שנערך ערב חנוכה, נטל חלק בארגון, בהלחנה ובנגינה. על פעילותו זו זכה בתעודות הוקרה מצוות המורים וההנהלה. הוא השתתף גם ב'פסתיכון' – תחרות זמר בין בתי-הספר התיכונייים בבת ים, וזכה במקום הראשון. בחודש יולי 1997 התגייס רוני לצה"ל, והחל במסלול סיירת מיוחדת של חיל-האוויר, מסלול שהתקבל אליו לאחר מבדקים ממושכים טרם גיוסו, אך לאחר כחצי שנה נאלץ לעזוב את המסלול, ועבר קורס חובשים קרביים. בסיום הקורס הוצב כחובש בבסיס אימונים ליד לכיש. רוני ראה את תפקידו כשליחות, והיה גאה ביכולתו לטפל בפצועים ולהציל חיים. לאחר כמה חודשים עבר קורס אחראי מרפאה, ושב לבסיסו לתפקיד פיקודי. מפקדו, אל"מ צפריר, סיפר: "רוני ביצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר ואף נבחר לצאת לקורס חובשים מתקדם עקב הצטיינותו. רוני היה אהוב ואהוד על חבריו, חייכן ומלא שמחת חיים. תמיד אסף סביבו חברים לשיחה, לשירה ולמשחק והעביר להם מהידע הרב אותו רכש תוך קריאת ספרים והתעניינותו בכל נושא אפשרי". ביום ט' בניסן תשנ"ט (26.3.1999) נפל רוני בתאונת-דרכים, בעת מילוי תפקידו, בבסיס האימונים שבו שירת. בן עשרים היה בנופלו. סמל רוני רוזיו הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים. "רוני ייזכר בחיוך ובלב הרחב שלו שהיה בו מקום לכולם," כותב אחיו, "באהבתו לחיים, ביכולת האישית הגבוהה שלו, בשמחת החיים שלו ובראיית הטוב בכל מצב, ביצירתיות ובמקוריות שלו, בשאיפה התמידית לשבור את השיגרה, ובקסמו הרב". חבריו כתבו עליו: "רוני היה הלב הפועם של כולנו. במקום שהוא הלך נוצר חלל גדול, שילווה אותנו כל חיינו. ככל שהזמן ממהר ללכת, הכאב כאילו איבד את זמנו והוא ממאן ללכת. בתקופה היפה בחיינו, רוני היה חלק מאיתנו, עם אהבתו לחופש, עם ההתמסרות לחיים וליופי שבהם, עם המוזיקה, שכל כך חי אותה, ואיתה היינו מפליגים למקומות חדשים. החוויות שחווינו יחד – תיכון, טיולים, בילויים, הים שכל כך אהב – כולם ייחרתו בזיכרוננו לנצח. כשנפליג בזיכרונות אל העבר, דמותו של רוני תעמוד לנגד עינינו עם המבט האהוב והחיוך האופטימי, חבר אמיתי. היינו גוף אחד ורוני היה הלב הפועם בתוכנו". מנהלת בית-הספר 'שז"ר', חנה דה-לאון, מספרת: "רוני היה תלמיד המגמה הריאלית ובוגר מחזור כ'. בחור מקסים, שהיה אהוב על כל המורים. ילד טוב, ממושמע, עם המון דרך ארץ, שפשוט שבה את לב כולם… כאשר פגשתי את רוני בראשונה, בשיעור הראשון בפיסיקה הדבר היחיד שצדו עיני היה החיוך. רוני ישב וחייך. הייתי במבוכה. אבל במהלך השנתיים בהן ליוויתי את רוני הבנתי שהחיוך הוא רוני, שזוהי תמצית חייו: אהבה ושמחת חיים, ובמשך הזמן התרגלתי לברק השובב בעיניים, לחיוך הרחב, לצחוק שליווה את רוני בכל מקום בו נמצא ואליו הלך, למרץ ולאנרגיה. רוני, דמות צנומה עם קוקו ארוך ומטופח, שמילאה בשמחת החיים שלה כל חדר וכל מקום, שהיה אהוב על כולם ולא רק על בני כיתתו אלא על כל חבריו לשכבה, רוני שלא יכולתי לכעוס עליו לעולם כי תמיד ידע לרצות אותי בדברים מרגיעים ונעימים: 'אל תדאגי חנה, יהיה בסדר'. רוני שלקח את החיים בקלות והרגיע את כולם, רוני שכל עולמו היו השירה והנגינה אותם אהב, שהעניק לחבריו שירים מרגשים החודרים ללב, שירים שזיכו אותנו בבית-הספר בפרסים". הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז, כתב למשפחה: "רוני תואר על-ידי מפקדיו כחייל מקצועי בתחומו, שהפגין ידע אישי רב וכושר ביטוי עצמי מפותח בעת מילוי תפקידו. רוני בלט במרצו ובשמחת החיים, והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד". בתיכון 'שז"ר' בבת ים מוקדש החלק האמנותי של המופע השנתי 'שיר שז"ר' לזיכרו של רוני, שהיה משתתף קבוע במופע, וכן מונצח רוני בחדר מוזיקה לזיכרו בבית-הספר. בערב שנערך לזיכרו של רוני על ידי חבריו, בהשתתפות בני משפחה, חברים, מורים ואומנים, הושרו שירים לזיכרו, ביניהם כמה מהשירים שהלחין. אחד השירים שהלחין רוני ונכתב על ידי טוביה סולמי, "אף על פי כן", היה קרוב לליבו של רוני, שיר שחיבב במיוחד ובמידה רבה מסמל את אישיותו. "אף על פי כן": "ואם יחדל פתאום/ כוכב הלכת/ אם העצים כולם/ יוכו שלכת/ אני את דברי אומר/ עד יום עלי ללכת". חבריו של רוני חיברו לזיכרו שיר בשם "מנגינת החליל": "הצליל יפרח בקולות חליל/ השמחה תתפזר בעתה/ הם לא יכחישו את שלמותה/ אבל אנחנו תמיד נדע/ כי הצליל נעלם מאוזנינו/ השמחה חלקה חולפת מעלינו/ המנגינה שאנחנו שומעים מזייפת/ ואין מי שיקום ויגיד צריך אחרת/ וגוף אחד בלי נשמה.// מנגינת החליל נדמה/ ואיתה נדמנו אנחנו/ קול בוכה מהדהד אי שמה/ כי צליל השמחה איתך למעלה.// ותמיד לדעת שלאהוב זה בשבילך/ ותמיד לדעת שלחוות זה קצת איתך/ ותמיד לדעת שאנחנו ממשיכים למענך/ כי רוני מעכשיו אתה האמונה".
