בן רחל ואברהם. נולד ביום י"ט בכסלו תשכ"ז (2.12.1966) בקריית שמונה שבגליל העליון. אח תאום לאשר – הבכור שנולד לפניו ואליו היה קשור במיוחד, ואח לשלום, מרדכי, נורית, ורד ושאולי. ילדותו של איציק עברה עליו בצל הקטיושות שנורו חדשות לבקרים מגבול לבנון. את חינוכו קנה בעירו, קריית שמונה, בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי על שם שפירא, ובבית הספר התיכון "עמל", שם למד במגמת מכונאות רכב ורכש לעצמו מקצוע. כבר מנעוריו התאפיין איציק בנועם, בצניעות ובשקט. מעצם היותו בן ואח גדול היה קרוב מאוד למשפחתו, ותמיד היה שם בעבורם – תומך, עוזר ודואג ככל יכולתו – להוריו, לאחיו ולאחיותיו. ב-2.10.1984 התגייס איציק לצה"ל והחל בקריירה ארוכה, רבת אתגרים והישגים בחיל החימוש. ראשית דרכו הצבאית הייתה בגדוד 17 של חטיבת "גולני". בתום הטירונות נשלח למרכז חינוך והשכלה על שם יגאל אלון, שם השלים את השכלתו העל-יסודית. בשנת 1988 החל איציק את שירותו בצבא הקבע כבוחן רכב. בשנת 1989 עבר לגדוד 906 של חטיבת "הנח"ל", ולאחר כשנה, ענוד בדרגות סמל-ראשון, עבר לגדוד "האריה המעופף" והוצב בבית הספר למ"כים (מפקדי כיתות) ולמקצועות החי"ר (חיל הרגלים) ששכן באותם הימים בירוחם. הוא סיים בהצלחה קורס צניחה ושירת במקום עוד ארבע שנים כבוחן רכב. ב-1993, לאחר שנות שירות רבות בדרום הארץ, עזב את גדוד "האריה המעופף" עלה צפונה, והחל לשרת בחטיבת "החרמון", קרוב לביתו. כעת כבר ענד דרגות רב-סמל. איציק אהב את תקופת שירותו בחרמון. לכל אורך שנותיו בצה"ל האמין בעבודתו ובתרומתו למאמץ הצבאי המשותף, והיווה דוגמה אישית לסובבים אותו. שלוש-עשרה שנים שירת איציק בחטיבת "החרמון". בתפקידו כבוחן רכב ראשי עבר הכשרות רבות ומגוונות, ובהן – מכונאי ונהג "האמר", בוחן כוננות, מאחזק מלגזה, נאמן בטיחות ומנהל עבודה. בשנת 2003, הועבר איציק לחטמ"ר (חטיבה מרחבית) 474 שבאוגדה 36 ברמת הגולן. כאן הוענקה לו דרגת רב-סמל בכיר, ובהמשך, לאות הערכה על פועלו ועל תפקודו, זכה לקידום וקיבל דרגת רנ"ג (רב-נגד) – דרגה המוענקת למספר מצומצם של נגדים. במרכז עשייתו בלטו תמיד דמותו האבהית והאנושית וצניעותו הרבה, והעיד מפקדו, אלוף-משנה נזאר פארס: "איציק היה סמל למופת בחטיבה. הוא תמיד גילה מסירות ודאגה יוצאות דופן לעבודתו ולחייליו." עמיתיו של איציק תיארו אותו כאדם אדיב וביישן, חייכן ואהוב על כולם. רבה הייתה ההערכה שזכה לה ממפקדיו ומחייליו ולא בכדי נבחר בשנת 1995 כמצטיין אלוף פיקוד הצפון, ובשנת תשמ"ו כחייל מצטיין. במהלך שירותו נישא איציק למירב, בת קריית שמונה. הם קבעו את ביתם בעיר, ושם נולדו ילדיהם אבי ואלמוג – מקור גאוותו ואושרו. איציק השתדל להרבות ביציאות הביתה כדי לבלות עם רעייתו וילדיו שעות רבות ככל האפשר. הוא ליווה כל עשייה שלהם וחווה עימם שנים יפות של בילוי בחיק המשפחה בשבתות ובחגים, ערך איתם טיולים משותפים בכל רחבי הארץ והיה שותף פעיל בפרויקט הבנייה של בית חלומותיהם. רב-סמל בכיר יצחק רווח נפל בעת מילוי תפקידו ביום ל' בתשרי תשס"ז (22.10.2006), והוא בן שלושים ותשע. אלפים ליווהו בדרכו האחרונה בבית העלמין הצבאי שבקריית שמונה, שם נטמן. הוא הותיר אחריו רעיה, בן ובת, אם, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר מותו הוענק לו אות מלחמת לבנון השנייה שהשתתף בה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, אלוף-משנה ניזאר פארס: "יצחק היה אדם נדיב, ביישן, חייכן ואהוב על כולם. במרכז עשייתו בלטה תמיד דמותו האבהית והאנושית וצניעותו הרבה" ומילים שכתבה מירב רעייתו:- "איציק היה אדם משכמו ומעלה, בעל, אבא, בן, אח, גיס וחתן אהוב, והותיר בלב כולם חלל אדיר שקשה למלאו. דמותו מלווה את כולנו בכל יום. איציק, רבות היו מעלותיך, אבל הגדולה מכולן הייתה הענווה. לא היית איש של דיבורים, אלא של מעשים. נשתדל להנציח אותך ככל שנוכל ולספר לכולם איזה אדם נפלא ומיוחד היית, בעל מסור לרעייתך, אב אוהב לילדים וגאווה למשפחתך."
