רוגצ’בסקי, יהושע

בן שרה ואברהם (סיני), נולד בחודש דצמבר 1917 בסג'רה. אביו היה יוצא רוסיה, מראשוני הציונים בבאקו עוד מימי הרצל ובארץ היה ממייסדי המושבה סג'רה. הנער גדל והתחנך בערש "השומר" לעבודה ולהגנה. המושבה המבודדת, המוקפת אויבים, והחיים בה בעירנות תמידית ובהגנה – הטביעו את חותמם על יהושע מילדותו. כשבגר החל לעבוד בעבודות-חוץ, בקידוח בארות, ועזר להוריו בביסוס המשק. היה מדריך ב"הגנה". אנשי הביטחון ראו בו כוח עולה. במאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט גויס לתפקידי שמירה במושבה. תחילה היה מפקד חבל סג'רה ומראשוני המתגייסים למשטרת היישובים העבריים. עבר קורס מ"כים וגם קורס מ"מים. שירת כקצין נוטרים בנפת כנרת, חבל מספר 3. צורף למנגנון הקבע של ה"הגנה" ושירת בו עד יומו האחרון. הוא עסק בפעולה תרבותית בקרב הנוטרים ומקום מגוריו – סג'רה – היווה אכסניה של תרבות לנוטרי הסביבה. יהושע היה מן הבולטים במערכות-הביטחון בגליל. עמידתו השפיעה עידוד ומרץ על אנשיו. הוא גילה מסירות ואומץ-רוח למופת. ניחן בכשרון ארגוני. מדריך צבאי מנעוריו. שקדן ו"מתמיד", שהקדיש את כל-כולו ל"הגנה". שיעוריו באימוני נשק היו בעת ובעונה אחת גם שיעורים בלימוד השפה העברית. אהב את כפר מולדתו הבודד והמנותק וציפה לעלייתו ופריחתו. בפרוץ מלחמת-העצמאות, היה בין מגיני סג'רה המבודדת, יצא בראש חברי המטה והצטרף ללוחמים. הכפר לוביה היה אחד ממאחזי האויב החשובים בגליל התחתון – הוא חסם את הכביש לטבריה ויכול היה לשמש "קרש קפיצה" להתקפה לכיוון עפולה. ב9- ביוני תקפו כוחות "גולני" את הכפר מכיוון סג'רה וכוח נוסף, במשוריינים, נע בכביש מטבריה. הכוח התוקף נתקל בהתנגדות עזה של האויב, שאף הזרים תגבורות למקום. הקרב ניטש עד רדת הלילה ולבסוף נאלצו הכוחות לסגת. ראובן יצא עם מחלקה לחסום הגעת תגבורות ערביות לכפר הערבי לוביה ונפצע מכדור בבטנו, שגרם שטף-דם פנימי. ראש דאגתו היה אז: "מי יקבל את הפיקוד? האם לוביה נפלה?" הובא לבית-החולים בעפולה, אך מת מפצעיו לפני הניתוח, ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר תבור. השאיר אחריו אישה, רוית. אחרי נופלו הועלה לדרגת סרן. ביום ו' בתמוז תש"י (21.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.