רובנר, אחיעד משה

בן יעל צימט-רובנר ומיכאל בן יוסף (יוסף לניאדו). אחיעד משה נולד בפתח תקווה ביום צום גדליה, ג' בתשרי תשנ"א (22.9.1990). בן בכור במשפחה, אח בכור לאביבית-שרה. בילדותו התגרשו הוריו ואימו נישאה לאבי. מנישואיהם נולדו אחיו למחצה של אחיעד: תמרה-טובה ויואב-נתנאל. "ברית המילה של אחיעד", סיפרה אימו, "התקיימה ביום כיפור בבית הכנסת מול ארון הקודש, בין תפילת יזכור ותפילת מוסף – לסמל את הקשר בין העבר לעתיד". אחיעד נקרא על שם דודו משה, אחיה הבכור של אימו, אשר נהרג בגיל עשרים וחמש: אחי-לעד משה. מילדות התגלה אחיעד כילד סקרן ונמרץ במיוחד. הוא התחיל את לימודיו בבית ספר יסודי "יבנה" בפתח תקווה, עיר מגוריו, ואכן עד מהרה אובחן כילד מחונן ונשלח לחוגים לילדים מחוננים באוניברסיטת תל אביב, בראשות ד"ר אריקה לנדאו. בשנת 2000 עבר אחיעד בן התשע עם משפחתו ליישוב שוהם, ואז עבר ללמוד בבית הספר היסודי המקומי "אבני החושן". בחטיבת ביניים הוא עבר, עם קבוצת חברים משוהם, ללמוד בישיבה התיכונית פתח תקווה שבראשה עמד הרב שי פירון. לקראת החלוקה למגמות בישיבה, בכיתה י', ביקש אחיעד בנוסף למגמת ביולוגיה ללמוד גם במגמת קולנוע. אלא שלא הייתה מגמה כזו, ולאחר לחצים רבים מצד אחיעד ראש הישיבה נעתר ונפתחה מגמת קולנוע. אחיעד גילה כישרון רב בהפקה ובבימוי, הוא אהב את התחום והתמקד בסרטים שעסקו בנושאים חברתיים. סרטו "שומע תפילה", סרט באורך דקה, זכה במקום ראשון בפסטיבל ארצי לסרטים קצרים בנושאים חברתיים. הוא גם הפיק סרט להכתרת המחזור שלו, מחזור ב' בישיבה, וסרט לחודש ארגון בסניף בני עקיבא בשוהם. את לימודיו במגמת הקולנוע סיים אחיעד בציון מאה. הכישרון ואהבת התיעוד באו לידי ביטוי גם בתחום הצילום וכך אחיעד נשלח פעמיים, בסוף כיתה י' וגם בסוף כיתה י"א, לארצות הברית, ל"קמפ מסורה" – קייטנה לנוער יהודי מכל העולם. שם הוא עבד בתור צלם במשך חודשיים וצילם את כל אירועי המחנה, הכוללים פעילות יומית, ערבי חברה, טיולים ומפגשים. הוא היה צמוד למצלמה ועשה את עבודתו כהלכה תוך כדי יצירת קשרים טובים עם הנוער האמריקאי, ורבים מהם המשיכו להיות איתו בקשר גם אחרי שחזר לארץ. אחיעד היה אדם סקרן, שתמיד התעניין בנושאים אקטואליים ובמדע. הוא היה בקיא בכל מה שקורה בעולם ולא פעם דן בנושא מסוים וניתח אותו לעומק עם משפחתו וחבריו. דעותיו היו מוצקות, והוא תמיד ידע להסביר את ההגיון שמאחורי חשיבתו. בשעות הפנאי אחיעד הירבה לעסוק בספורט, בין היתר הוא אהב מאוד לרוץ. הוא גם השתתף מדי שנה, בחג הסוכות, בטיול אופניים שערכה משפחתו ברחבי הארץ, טיול שלו ציפה כל השנה – גם בגלל שאהב טיולים וגם בגלל שזו הייתה הזדמנות מושלמת להיות עם המשפחה בחיק הטבע, רחוק מכל דבר אחר. לאחר סיום התיכון למד אחיעד שנה בישיבת הקיבוץ הדתי מעלה גלבוע. בתקופה זו הוא גילה את הכתיבה, במסגרת סדנת כתיבה יוצרת. אחיעד כתב סיפורים קצרים על נושאים שונים, שיצאו בסוף השנה בספר סיפורים משותף עם חברים לכתיבה. באחד הקטעים הראשונים שכתב, בפברואר 2009, תיאר תחת כותרת "הבית העגול" את התלבטויותיו בתחילת דרכו בישיבה ואת השינוי שחל בו עם התוודעותו לתחום הכתיבה: "זה אידיוטי, ממש אידיוטי. בשביל מה זה טוב?! אתה בורח, זה מה שאתה עושה, זה מה שתמיד עשית. מה רע לך בבית? למה שלא פשוט תשב בבית עד הגיוס? למה שלא תתגייס כבר? הישיבה מתחילה מחר, אתה שוב בורח, תארוז כבר!! זה נחמד החדר הזה. אם לא היה ידוע שזה ישיבה אפשר לחשוב שזה אכסניית נוער משובחת. חבר'ה אחלה והנוף מדהים. זהו בערך, כל השאר קצת פחות טוב. זה לא המקום בשבילך, אתה יודע את זה. השיעורים לא מדברים אליך, הספרים לא מדברים אליך, והתפילה? מתי פעם אחרונה שזה דיבר אליך? תעשה את הדבר הנכון בשבילך ותמצא דרך אחרת להעביר את הזמן עד הגיוס … זה מדהים כמה כיף לחזור לפה כל פעם מחדש. איזה כיף לראות את כל החבר'ה. איזה כיף להתווכח בסדר בוקר. ללמוד בחברותא, ללמוד בחבורע. צרפתית. ביבליותרפיה. קבוצה שנייה של ביבליותרפיה. קריאה מונחית עם נילי. להוציא עצבים בקרטה. ללמוד לשלוט על העצבים (ועל רגשות בכלל) בדרמה ומדיטציה. כלים שבורים. כתיבה יוצרת. מה רע לי בבית? כלום, הכול פשוט מדהים." אחיעד סיים שנת לימוד בישיבה, ובחודש אוגוסט 2009 התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל השריון כטען קשר בצוות לוחמים בטנק, בגדוד 9 של חטיבה 401. אחרי שנה כשריונר נשלח אחיעד בשנת 2011 לקורס קציני שלישות, וסיים כמצטיין מופת בשלושה שלבים: בהכנה לקצונה, בבה"ד 1 ובהשלמה החילית. גם בקורס הקצינים הקפיד אחיעד לכתוב. מדי שבוע הוא סיכם את חוויותיו תוך שהוא מתרגם אותן לסיפורים קולחים ומשעשעים, ובאחד מהם אף כתב קטע שלם על ארץ האיגיון (על פי "אליס בארץ הפלאות"). כך כתב באחד הסיכומים הראשונים: "חול, המון חול. ואנשים, שורות על גבי שורות של אנשים חולפים על פני וממשיכים לדרכם, חלקם דומים יותר וחלקם דומים פחות, חלקם ממש זהים. הפרצופים משתנים, המקום לא. לא להאמין שעברה יותר משנה. פה ושם יש איזה שביל או עץ חדש, אבל המכלול נשאר זהה. אני מפלס את דרכי בהמון. לאט מדי. אני מגביר את הקצב עד שאני מתחיל לרוץ. תוך כדי ריצה אני שם לב שנשארתי לבד. המקום השתנה אך החול נשאר, המון חול. והמון חול וכיפות ושלוחות וגאיות ואוכפים ודור. דור? איך הוא הגיע לכאן? אני חובר אליו ואנחנו מנסים למצוא את דרכנו. לאחר התברברות קצרה מצאנו את הדרך הנכונה ודבקנו בה, מה שלא מנע מהירח להחליף את השמש בהאזנה על כדור הארץ. למרות הקשיים מצאנו את הדרך, ולאחר הליכה של כמה שעות הגענו לש.ג. מיד עלינו על אפודים והתחלנו לנטר את התנועה, מי נכנס ומי יוצא. מי מאושר ומי לא מאושר. ניגשתי לרכב, הנהגת הורידה את החלון והתחילה לחקור אותי לגבי מעגל חניכה שאני צריך לבצע ע"מ להעריך סיכונים לשמירות הלילה. לפתע היא נעלמה, ומצאתי את עצמי מקריא רשימת שמירה באוטובוס מלא בצוערים עייפים. ירדתי מהאוטובוס באמצע המדבר כשברקע מתנגן שיר של הביטלס, התחלתי ללכת כשמעלי השמש והירח מתחלפים להנאתם, החושך הופך לאור הופך לחושך הופך לאור … שורות של חול חולפות על פני וממשיכות לדרכם, אנשים דומים יותר זהים, אני מפלס את דרכי … חמש בבוקר. אני מכבה את הביטלס ומתיישב במיטה, אני מהרהר בשבוע הקרוב, שבוע שני של הקורס. יש לי תחושה שיהיה שבוע עמוס, יש לי תחושה שיהיה שבוע טוב." בסוף חודש יולי 2011, בסיום קורס הקצינים, נשלח אחיעד לשרת כקצין שלישות גדודי בגדוד "אופק" באוגדת איו"ש בבית אל. סגן-אלוף תומר, מפקד הגדוד, סיפר על שבת שעשה בבסיס עם אחיעד: "בשבת הזו למדתי להכיר אותך. מפקד שדואג לחיילת שיש לה כאב בטן, שנותן דוגמה אישית ומחליף חייל בש.ג. חבר אמיתי, ללא דיסטנס שמאפיין קצין צעיר. מסור ולא מפסיק לעבוד … בשבת גם ראיתי את הערכים אותם ינקת מילדות. בארוחת הצהריים ישבנו לאכול ביחד בשולחן של מפקד תורן אוגדה. בסיום הארוחה היית הקצין היחיד שהוריד את הצלחת והסכו"ם מהשולחן. לא נתת לתורני המטבח לעשות את זה. זה חינוך מבית – לכיבוד הזולת, לצניעות, לפשטות ולדרך ארץ". סגן משנה אחיעד נפל בעת מילוי תפקידו בבסיס בבית אל ביום ז' באלול תשע"א (5.9.2011). בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסגולה, פתח תקווה. הותיר הורים, שתי אחיות ואח. ביום השנה לנפילת אחיעד נשאה אימו יעל דברים: "בן יקר שלי. בכל מקום, בכל מצב, או אפילו בצילום תמונה, אני רואה אותך עומד איתנו, עם העיניים המדהימות והחיוך המקסים, נוטל חלק יחד איתנו. כל יום אני מתעוררת עם תחושת החיסרון ועם כאב הפרידה … ובכל זאת אני מנסה לתעל את הכאב למשפחה, לעשייה, להנצחות, לחיים. כי זה מה שאתה היית עושה אילו היה המצב אחרת … כל יום הוא המלחמה הפרטית שלי. הבטחתי לילדים שנמשיך בחיים טובים ומאושרים ולמרות שצלע אחת כבר לא איתנו אנחנו בוחרים לחייך, כי זוהי הירושה שלך לנו. אני יודעת שאי שם אתה נמצא, מביט ומגן. אז בבקשה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה, וכשאתה רואה שאני כמעט נשברת תשלח לי כוח להמשיך במסע האינסופי." המשפחה הקימה אתר אינטרנט לזכר אחיעד, והדברים מופיעים גם בקבוצה לזכרו באתר פייסבוק. כן הועלו לאתר יוטיוב שני סרטונים ובהם רצף תמונות של אחיעד עם בני משפחה וחברים בתחנות חייו השונות. אתר ההנצחה מספר על אחיעד באומר ובתמונות וכולל דברים שכתב וסרטים קצרים שהכין, הספדים שנישאו לזכרו, דברי בני משפחה וחברים שכותבים עליו, ופרטים אודות הנצחות. בפתח האתר כותבת המשפחה: "האתר הזה הוא מקום למי שהכיר את אחיעד ורוצה להיזכר. האתר הזה יהיה מקום בו מי שלא הכיר את אחיעד יקבל הזדמנות ללמוד מי הוא היה. אך, כל כך קשה להגדיר אדם בסתם אוסף של מילים, בלי היכולת באמת לראות, לשמוע, להרגיש … כל אחד מוזמן להסתכל ולקרוא על אחיעד הילד, אחיעד הנער, אחיעד החייל". אחיעד מונצח בכמה אופנים: לזכר אחיעד, שאהב מאוד לרוץ, הקימו חבריו לקורס הקצינים קבוצת ריצה בשם "זוכרים את אחיעד". קבוצת הריצה תשתתף מדי שנה במרוץ, בכל פעם במרוץ אחר, ובין היתר היא השתתפה במרוץ הקפת התבור. משפחתו של אחיעד החליטה להמשיך במסורת של טיולי האופניים השנתיים בסוכות. הטיולים ייקראו על שמו, ואליהם יוזמנו כל המעוניינים בטיול מהנה. אחיעד היה אדם סקרן שהתעניין לעומק בכל נושא, ומשפחתו החליטה לפתוח בסדרת הרצאות חודשיות לזכרו, סדרה הנקראת "חודש בחודשו". מדי חודש מגיע מרצה ומרחיב בנושא התמחותו, וכך רבים כבר זכו לשמוע הרצאות בנושאים מגוונים: השתלת איברים, אטומים, מוזיקה יהודית, שירות נשים בצה"ל ועוד. ספר תורה נכתב לזכר אחיעד, כאשר האות הראשונה נכתבה בבית המשפחה. הספר יוכנס לבית הכנסת "מצפה משה" בשוהם – בית כנסת הנקרא על שם דודו של אחיעד, שגם אחיעד נקרא על שמו. אהבתו של אחיעד לקולנוע היא שהביאה להקמת מגמת הקולנוע בישיבה התיכונית בפתח תקווה, ולפיכך הוקם בישיבה "מתחם האמנויות והקולנוע" על שמו. המקום פעיל משנת תשע"ג וכולל חדר עריכה ואולפן סרטים עם ציוד חדש לנוחות התלמידים. ביום 19.7.2012 נחנך בגן החבל בשוהם "מצפה אחיעד", אשר הוקם על ידי המשפחה והיישוב. במקום, לצד ספסלים לישיבה ולמנוחה, נקודת תצפית מעוצבת הצופה באופן פנורמי לעבר גוש דן. בסמוך לתצפית ניצב גל-עד מאבני גיר ובזלת המספר על אחיעד. בטקס חנוכת המצפה אמר אבי: "מקום נישא זה הצופה מן היישוב שלנו שוהם, יישוב שהיה לאחיעד בית, הוא בעינינו מקום חי של המשכיות ומעוף … חזוננו הוא לראות את המצפה הזה שוקק חיים, מתמלא בבני נוער ותושבי שוהם מבוגרים וצעירים, דתיים וחילונים ללא הבדל, דבר שהיה כה חשוב לאחיעד, מסתובבים ונהנים מהמקום היפה הזה, מוצאים בו פינה של התבוננות בנוף ואולי גם בעצמם פנימה." בטקס נשא דברים ראש מועצת שוהם גיל ליבנה, שפנה לבני המשפחה: "בדרככם המיוחדת בחרתם להנציח את זכרו של אחיעד, לזכור ולהזכיר את הענווה, השלווה והערכיות שאפיינו אותו. לזכור מתוך יפי הטבע את אהבתו של אחיעד לארץ ישראל, ולהנחיל לבני הנוער שלנו ערך חשוב זה, כמו גם את חשיבות השירות המשמעותי בצה"ל והבחירה במסלול של קצונה ופיקוד. אני תקווה שכאן, בצל פריחת עץ השקד המשכיחה כל צער, תמצאו מזור ונחמה. ונזכור כולנו את אחיעד – לעד."