בן אדנש ומניסן מיכאל נולד בנתניה ביום י"ח בסיוון תש"ן (11.6.1990). אח בכור לאסתר. מנישואים קודמים של הוריו יש למיכאל עוד שישה אחים ואחיות בוגרים ממנו: רחל, נתן-סטוותאו, יעקב-מקואננט, טובה, ארז-אזנאו ויוסף. מיקי, כך כונה מיכאל בחיבה, התגורר עם אימו באשקלון וגדל בחיק המשפחה המורחבת והמחבקת. לבני דודתו ברוריה הוא התייחס כאל אחיו הצעירים. היה ילד מקסים ורגוע, נוח לבריות והסתדר עם כולם. מיקי התחנך בבית הספר היסודי ממלכתי דתי תורני למדעים באשקלון עד כיתה ח', והמשיך את לימודיו עד י"ב בישיבה התורנית המדעית "קריית נוער" בירושלים. תלמיד חכם היה, תאב דעת ושאף ללמוד עוד ועוד. מיקי היה תולעת ספרים, קרא ספרים בשקיקה, בילדותו אהב את סדרת "ג'ינג'י" ואת ספרי "הארי פוטר". הקריאה פתחה לו צוהר לעולמות חדשים והעשירה את ידיעותיו. תמיד היה לצידו ספר, אפילו בשעות האוכל והמנוחה. מילדותו שאף להיות סופר או רופא, כיוון שידע מהן נטיותיו ומהן יכולותיו. משחר נעוריו כבר חשב כמבוגר. דודו אברהם כינה אותו "ווּלְדִי" שפירושו באמהרית עוזר לזולת. זאת מאחר שמיקי עזר לכולם, מקטן ועד גדול. הוא הושיט יד לקשישים ונשא את סליהם מהשוק, סייע באהבה לכל בני המשפחה, כל אחד על פי בקשתו ועל פי צרכיו, ולא ציפה לתמורה חומרית. ביוזמתו צבע לדודו אברהם את חדרו, לקראת החגים; לדודו גדליה סייע במכולת שניהל, בקופה סיכם את עלות הקנייה בראשו, במהירות של מחשבון, בלי טעויות. בין מיכאל לדוד גדליה נרקם קשר עז ומיוחד ושררה ביניהם פתיחות רבה. ביחסו לאחייניו גילה מיקי סמכות ומנהיגות, והילדים הצעירים חשו כלפיו יראה וכבוד. דודתו ברוריה כתבה: "לא סתם קראתי לו 'חיים טובים': החיוך המדליק, שמח תמיד, הרעיונות המבריקים, דיבורו המנומס, סקרנותו מגיל צעיר. כל מכשיר שהתקלקל הוא היה מפרק וחוקר את המרכיבים, ולרוב מתקן בהצלחה. מעבר לסמכות שהענקנו לך במשפחה, כמנהג וכסמל לילדינו הקטנים, במיוחד בחגים, בראש השנה ובליל הסדר בפסח – אתה הובלת תמיד את הברכות. נזכור לעד. מיקי, היינו מדברים על החיים ועל העתיד שחיכינו לו, היית אמור להמשיך בלימודים למהנדס, ולא זכית, לצערי." עוד הוסיפה ברוריה: "אתה היית מודל לחיקוי לילדים הקטנים שכל כך השוויצו והתגאו בך. אתה ילד פלא בנימוסיך ובצניעותך, ילד שיודע לכבד את הזולת, מגדולים עד קטנים, ולא היה לך משהו רע על אף אחד. מתוק שלנו, אתה היית ילד חכם מאוד, גאון, מבריק, כל מילה מיותרת." למיקי הייתה גישה מצוינת לאנשים. הוא יצר קשרים בקלות, פתח בשיחה בפשטות, ולא פעם היתל בזולת כדי להצחיק. היה שנון ומלא הומור. "בילדות היינו מבלים יחד כל שנה בחופש הגדול ובחופשת פסח," אמר יואב ארגהי, בן דודו. "מיכאל היה ילד שאהב מאוד לצחוק ולהצחיק. אהבנו להסתובב הרבה, לטייל, תמיד אהב לנסות דברים חדשים. כמעט כל יום היינו מנסים דברים ומה שאני הכי זוכר שלא היה לו פחד, גבר אמיתי מגיל צעיר מאוד. תמיד עזר בבית, היה מחובר מאוד למשפחה. הוא היה הבן-דוד-חבר הכי טוב שלי." שלומית ארגאי, בת דודו, נזכרת: "בתור ילדה שאין לה אחים גדולים, אני זוכרת את הבן דוד שכביכול החליף את 'האח הגדול'. הילדות שלנו הייתה חוויה ממש. אני זוכרת שתמיד הוא זה שדאג לנו. מיקי היה בנאדם חכם מאוד, תמיד הוא היה מאחר לארוחות וכולם היו מחכים לו כדי שיברך על האוכל. למיקי היה הומור משלו. לפעמים כשהיה צוחק מהבדיחות שלו, לא כולם הבינו על מה הוא מדבר. מיקי אהב להיות בחדר ולקרוא המון. לפעמים היינו מתווכחים שהגיע הזמן לראות עולם מחוץ לחדר. אני זוכרת את הרגעים שהיינו משחקים בתור ילדים ולא רוצים לעשות שום דבר חוץ מללכת לבית של סבתא ולשחק במשחקי חברה. מיקי היה עמוד השדרה של כולנו." נדב ארגאי, בן דודו, הוסיף: "מיכאל היה צוחק מהכול והיו לו תמיד בדיחות וחידות, סרטים וסדרות באנגלית. בזכותו אני יודע אנגלית. הוא עזר לי בשיעורי הבית, לתקן את האופניים ותמיד בידר, במיוחד בחגים, באירועים המשפחתיים. הוא לימד אותי לשחק ב'סוני פלייסטיישן', לימד אותי על החיים, על הטוב ועל הרע והמיוחד. הוא היה בן דוד וחבר לכל דבר, ואני תמיד אוהב ואזכור אותו." מוחו היה כבור סוד שאינו מאבד טיפה. כל דבר שלמד, בכל נושא, נשמר היטב עמוק בזיכרון, ובבוא העת, בזמן הנכון, השתמש מיקי בידיעותיו. אחותו אסתר מעידה עליו שהיה קל תפיסה והצליח בלימודים בקלות, הוא לא נזקק למאמץ מיוחד או להשקעה רבה. מיכאל היה אדם ישר והגון, צנוע ומסתפק במועט. תמיד חייך, פניו הביעו את טוּב ליבו. הוא אהב להאזין למוזיקה שחורה, למוזיקת נשמה, לרגאיי ולהיפ-הופ. השתתף בחוג טניס ונהנה לשחק כדורסל, בשעות הפנאי הרבה לשחק "אחד מול אחד" עם נתן אחיו. ידיו של מיכאל תמיד פירקו או הרכיבו דבר מה, והוא הצטיין במשימה זו. בתחילה שלט במשחקי ההרכבה והפאזלים, וסיים את המלאכה במהירות רבה. בילדותו נהג לפתוח שעונים ומכשירי חשמל כמו רדיו, טלוויזיה ווידאו, ובעת הרכבתם מחדש למד את רזי הטכנולוגיה. כשהיה כבן שמונה קנה לו סבו (אבי אימו) אופניים. מיד כשהגיעו האופניים הביתה, נטל מיקי מברג ופלייר ופירק את האופניים לגורמים. אימו נחרדה, אולם מיד לאחר שסיים לפרק – הרכיב מחדש את האופניים בשלמות. בנעוריו שיחק רבות במחשב והיה לפריק מחשבים. מיכאל התגייס לצה"ל ב-16 בפברואר 2010, ושירת בחיל האוויר. הוא סיים טירונות בבסיס "ניצנים". מאחר שהיה בחור ספונטני ומשוחרר, לא פחד מהתחלות חדשות. את קורס בקרי הירי בבח"א 21 (בסיס חיל האוויר) סיים בהצלחה, כחניך למופת. מפקדיו סיפרו שהיה חניך טוב וכי נהג כראוי וכמצופה ממנו. הקורס התנהל באנגלית ונחשב ליוקרתי בחיל. מיקי האמין שהקורס הוא פתח להגשמת ייעודו, ובסיומו חש אושר עילאי. הוא היה מיועד להתייצב בסיומו בבסיס "חצרים". ביום כ"ב באב תש"ע (2.8.2010) סיים את הקורס, יצא לחופשה וביקר אצל אחותו רחל. בעת שרחץ בים עם אחייניו, טבע. מיכאל רובל נפל בעת שירותו. בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים, שלוש אחיות וארבעה אחים. מיכאל הועלה לדרגת רב-טוראי לאחר נפילתו. אביו ספד לו: "בראש ובראשונה מי ייתן והאל יגן על מדינת ישראל וימגר אויביה. שנית, שמחתי עד מאוד על התפקיד הטוב אליו הגיע מיכאל ועל כך שזכיתי להיות אבא שלו. מותו היה רצון האל, אולם לא ציפיתי לכך. לא הצלחתי לישון וחשתי ברע באותו היום. בכיתי ללא הפסקה. מיכאל היה בן חזק ותלמיד מצטיין. לאחר שסיים את לימודיו כלכל את משפחתו ואני כואב מאוד את לכתו. יברך האל את נשמתו." אחיו נתן כתב לו: "כל יום שעובר רק מתחזק אצלי הגעגוע והאהבה כלפיך. מיכאל, בכל פעם שיש לי תקלה במחשב אני נזכר שאתה היית מתקן לי בלי לתרץ, באהבה, ולא היית אומר שאתה עייף. וכמובן עם החיוך המקסים שאני לא יכול לשכוח. אם אומרים שיש אדם עניו זה אתה. תודה שאתה אחי." ספדה לו ברוריה דודתו: "למיקי המקסים, כמה מילים מאיתנו אליך. אנו מאוד מתגעגעים אליך, קשה לנו להבין שאתה איננו. בחיים הקצרים שלך, מתוק, סיפקת לנו אושר, גאווה ושמחה. … ידענו שיכולותיך יניבו פרי, הוכחת זאת בגדול, מהגן ועד הקורס האחרון שלא זכית לקבל בו את התעודה, למרות שהודיעו לך שעברת את המבחן. כן, מיקי, סיפרת לי באושר שעברת את המבחן. אנו קיבלנו את התעודה. עכשיו אנו מבינים את האמירה שאלוקים לוקח את הטובים. מיקי שלי, כאשר היית בחיים הייתי קוראת לך 'חיים טובים', כנראה לא סתם. היו לך באמת חיים מאושרים וטובים. … נזכור אותך לעד, המשפחה האוהבת."
