רובינשטיין, שלמה

בן יהודית וזליג, נולד ביום י"ד בניסן תרע"ו (17.4.1916) בעיר אוסטרוביץ, פלך קילץ, פולין. מנעוריו הצטרף לתנועה הציונית ועבר הכשרה חלוצית וב-9.4.1939 העפיל לארץ באונייה "אסימי". עבד כפועל חקלאי ונמנה עם ראשוני קבוצת ניצנים. נטה שכם לכל עבודה, קלה או קשה, וחבריו ראו בו אחד מעמודי-התווך של הקבוצה וכיבדוהו מאוד. גם ב"הגנה" מילא את חובתו והיה אחראי לענייני הביטחון ומפקד אזור ניצנים. לשם כך התגייס לנוטרות, כדי שיוכל לשאת נשק בגלוי ובהיתר. עם פרוץ מלחמת-העצמאות, קשתה מאוד האחריות לביטחון המקום ותחבורתו. כמפקד היה עליו לשלוח 2-3 נוטרים ללוות את שיירות התחבורה וההספקה, ואם כי היה כבר נשוי ואב לילדים לא נתנו מצפונו להטיל שירות מסוכן זה על אחרים בלבד, וברוב הנסיעות יצא גם הוא לליווי השיירה. ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948) נסע עם שיירה מניצנים לתל-אביב. השיירה עלתה על מוקש והותקפה על-ידי כוח עדיף. המותקפים הגנו על עצמם בגבורה, ושלמה השיב אש והוסיף לירות בתוקפים על אף היותו פצוע וזב דם. לפי עדות חבריו הספיק לגרום למתקיפים אבידות רבות. כשהגיעה תגבורת וחילצה אותם מהקרב הקשה מצאו את שלמה מתבוסס בדמו, ניסו להביאו לבית-החולים, אך הוא מת בדרך. נקבר בבאר טוביה. השאיר אחריו אישה בהיריון, שרה ובן, אורי. בנו השני נולד שבוע לאחר נפילתו ונקרא על שמו שלמה. זכרו הועלה בחוברת "ניצנים במצור ובמערכה". ביום י' באייר תשט"ו (2.5.1955) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניצנים.