רובינשטיין, מנחם

בן מלכה ומשה, נולד ביום כ"ג באב תרפ"ח (9.2.1928) בתל-אביב. לאחר שסיים בית-ספר יסודי ואת בית-הספר המקצועי "מונטיפיורי", פנה לעבוד בחשמלאות מיכנית. הוא התאמן בגדנ"ע ואימן בו ואחר-כך התנדב לפלמ"ח ובמשך שנתיים וחצי היה מ"כ בהכשרת שריד ובמשמר העמק והשתתף כסייר וחבלן בפעולות המאבק בבריטים (פיצוץ הרכבות והראדאר בגבעת אולגה, העלאת מעפילים לחוף וכו'). להפצרות הוריו שיספר על פעולותיו "כמו אחרים", השיב כי יספר לבניו או לנכדיו. הוא המשיך בפעולות גם כשהיה ב"רזרבה" בבית. מראשית מלחמת-העצמאות השתתף בליווי שיירות לירושלים ובפעולות חבלה ונקם בסביבות תל-אביב, בייחוד בפעולות הגמול נגד כפר הפורעים יאזור בשל רצח 7 הנוטרים, ושם הציל חבר פצוע כשידו השנייה אוחזת בסטן ויורה באויב. מנחם סירב לעלות בדרגה, לבל יתנשא על חבריו. בקרב באזור נוה אילן נפצע, אך לא שם לב לפצע ברגלו עד לאחר גמר הקרב. הוא הסתיר את פצעו מהוריו, חזר לשירות, נשלח לירושלים ומשם לליווי שיירה לגוש עציון. מנבי-דניאל הצליח לחזור אל הגוש, נשאר תקוע בו והשתתף בהגנתו עד הסוף. מנחם היה במחלקה שנשלחה ממשואות יצחק לעזרת כפר עציון ונפל עם חבריו ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.