רובין, משה

בן דבורה ויצחק-דוד, נולד בשנת 1912 בבריסק שבליטא. בהיותו בן שש נתייתם מאמו. למד בחדר בשנות חייו הראשונות אולם משבגר קמעה עבר ללמוד בבית-ספר עברי בעיר הולדתו. עוד בהיותו בר- מצווה עבד בעבודות שונות שהוטלו עליו בבית-החרושת לעיבוד עורות שבבעלות אביו. בתקופה של שפל כלכלי נאלץ משה לעבוד בכל עבודה שמצא כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בבחרותו עבר להתגורר בעיר לודז', שם הצטרף לתנועת "החלוץ", ובמסגרת תנועה זו עבר הכשרה לקראת העלייה לארץ-ישראל. בשנת 1933 עלה משה לארץ-ישראל והשתקע בחיפה. בשנים הראשונות עבד בבניין אולם לאחר שלמד את המקצוע עבר לעבוד ב"סולל בונה", בעבודות שונות, שכולן נחשבו אז כ"עבודות כיבוש": סלילת כבישים, הקמת גדרות תיל בכבישי הצפון ועבודת מנופאות. משה הצטרף לשורות ה"הגנה" בחיפה ואף לפלוגות "הסדרן" ו"הפועל". ביום כ"ו בכסלו תש"ח (8.12.1947) נסע משה במשאית של קיבוץ גבת ובעת שעברו ליד הכפר הערבי בלד-א-שייח' (כיום תל חנן) נחסמה הדרך על-ידי מחסום שהקימו פורעים ערביים, אשר רצחו את משה ואת בצלאל שוארצטוך, שנסע במשאית. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. ביישוב נשר הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים ושמו אף מונצח בחדר הזיכרון שם. משה זכה בחיבת חבריו בשל טוב לבו ואופיו הנוח.