רובין, יצחק
בן פסיה וצבי, נולד ביום 28.8.1898 בווארשה, בירת פולין, בן למשפחה ענפה ומושרשת ביהדות. בית המשפחה היה בית ועד לאוהבי העברית בעיר ומרכז להגנה עצמית. ילדותו עברה עליו ב"חדר", אך את חוק לימודיו סיים בגימנסיה רוסית. מנעוריו היה פעיל בארגונים ספורטיביים שבעיר. אחרי מלחמת-העולם הראשונה עבר לגרמניה, עסק שם במלאכת הפרוונות ועשה בה חיל. עם זאת לא הזניח את תנועת התחייה הלאומית אשר לה הקדיש הרבה מאונו, מהונו ומהשפעתו. בחופשותיו סייר הרבה ברחבי אירופה. עם עלות הנאצים לשלטון גמלה בלבו ובלב אישתו ההחלטה לעלות לארץ-ישראל. יצחק ראה בעלייתו ארצה התגשמות שאיפה ישנה שלו. הזוג עם בנם בן השלוש עלו בשנת 1933 והשתקעו בחיפה. יצחק היה לנהג משאית. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה נוסע בדרכים משובשות ומסוכנות ופעמים רבות היה כפשע בינו ובין המוות. תמיד שמר על קור רוחו ולא נרתע מפני הסכנה. היה מצניע לכת ואהוב על הכל. יצחק היה אדם טוב ויהודי גא, ער לצורכי הזולת ודגל ברעיון העבודה שהיה נאמן לו עד יומו האחרון. כך חלפו עליו שנות עבודה דרוכה, קשה ומאומצת. אדם חסון היה וכוחו עימו, אך הזקין מעט ונכנס לשירות המילואים בכוחות ה"הגנה". בלילה שלפני היפצעו היה בתפקיד בפעם האחרונה. בבוקר נפצע פצעים אנושים בהתפוצץ מכונית-התופת ליד בנייני "סולל-בונה" ברחוב הנמל בחיפה. כתפו הימנית רוטשה, צלעותיו נשברו ורסיס בגודל אגרוף חדר לחזהו. כל מאמצי הרופאים להצילו לא הועילו. לאחר מאבק נואש עם המוות במשך יומיים נפטר ביום י"ב באדר ב' תש"ח (23.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.
