רובין, יצחק
בן גבריאל ושרה. נולד ביום ה' באייר תרפ"ז (7.5.1927) בעיר סקופליה שביוגוסלביה. עלה לארץ עם הוריו בשנת 1933. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ביאליק" בתל-אביב יצא לעבודה, ובו בזמן השתלם במכונאות באמצעות הדואר. עבד במוסך ואחר-כך במחנה-הצבא הבריטי בצפון תל-אביב (בתערוכה) ובגיל י"ט נתמנה למנהל-מחלקה. השתלם במכונות כבדות ("דיזל") והועבר לעבוד במחנה בית-נבאללה. העשיר את הידיעות המקצועיות של חבריו ותמך בהוריו בשעת-הצורך. אחרי מלחמת-העולם השניה הוסיף לעבוד כמכונאי בחברה להובלה בתל-אביב. בגיל צעיר הצטרף לבית"ר ולאחר-מכן למחתרת אצ"ל, בה פעל במשך שש שנים, תחילה בכינוי "אהוד" ואחרי עלותו לדרגת מפקד גונדה – בכינוי "אפרים". היה אחראי למחסן-הנשק של ארגונו בתל-אביב והשתתף בהרבה פעולות חבלה וקרב, ובכללן – פריצת כלא עכו וכיבוש יפו. בשעת התקפת-אצ"ל על רמלה היה האחראי לתחבורה. לאחר-מכן התגייס לצה"ל ונשלח לחיל-הים וכעבור זמן-מה הגיע לדרגת סגן-חובל ואחראי לחדר-המכונות. אחרי שביתת-הנשק הועבר לאילת כממונה על הסדנה. שם שיכלל את בית-החרושת לקרח, תיקן מטוס שנחת נחיתת אונס בגלל קלקול במנוע וביצע עוד פעולות חשובות. הובטחה לו העלאה בדרגה אם יישאר בשירות, אך מקום-העבודה האזרחי שלו עשה מאמצים לשחרורו. הוא עמד אז להיכנס לחופה. אולם שבועות אחדים לפני מועד-שחרורו, ביום כ"ז בשבט תש"י (14.2.1950), נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.
