רוביו, ז’ק (יעקב)

ז'ק, בן רגינה ופנחס (פליקס), נולד ביום י"ט באב תש"א (12.8.1941) באלכסנדריה שבמצרים ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. המשפחה נשלחה לגור במחנה-עולים ואחר-כך הועברה לטירת הכרמל וגם שם חיה באוהלים ובתנאי מצוקה, עד אשר ניתנה לה דירה. במצרים למד ז'ק עד כיתה ב' ובארץ המשיך בלימודיו בבית-הספר "דגניה" עד כיתה ה', וסיים את לימודיו היסודיים בחברת הנוער בכפר-מסריק. אחר-כך למד שנה נוספת בשעות הערב בבית-הספר "בסמ"ת", במגמה של מסגרות. כבן למשפחה בת שמונה נפשות, שהתלבטה בבעיות פרנסה, יצא לעבוד כחניך במפעלי "וולקן" ושם עבד עד לגיוסו. הוא היה חובב ספורט נלהב, העדיף את ענף האתלטיקה הקלה והיה חבר באגודת "הפועל" חיפה. הוא אהב מאוד ריקודי-עם שלמד בקיבוץ וגם ארגן להקת ריקוד במקום. הייתה לו נטייה לציור ולמלאכות-יד עדינות אחרות והוא הקדיש להן את שעות הפנאי שלו. ז'ק היה נער עליז ומלא חיים, שהתחנך על ברכי המסורת הקיבוצית לאהבת הארץ ולאהבת האדם. הוא ידע להקשיב לנפש הזולת ולהבינה והיה מוכן לעזור לכל אדם בשעת הצורך. בטוב לבו, ביושרו ובנאמנותו רכש לו חברים רבים וכל קרוביו ומכריו אהבוהו. תמיד אהב מאוד את הוריו וכיבד אותם, והיה אסיר תודה להם על המאמצים הרבים שהשקיעו בחינוך המשפחה, שהייתה גדולה אך מלוכדת. לאחיו ואחותו היה חבר וידיד. ז'ק גויס לצה"ל בתחילת מאי 1959 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ושירת כתותחן בטנק. ביחידתו נחשב כחייל מעולה, שמילא את כל הנדרש ממנו בנכונות ומתוך הכרה. הוא הבין את משמעות חיי הצוות ואהב אותם. כן אהב את הטנק ואף טיפל בו במסירות. הוא היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו ליחידה והקפיד לשמור על קשרי ידידות אתם. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר החל לעבוד בתע"ש כמסגר והיה עובד מעולה, שבמשך הזמן הכניס כמה שיפורים בכלי השריון וזכה להערכה רבה מצד הממונים עליו. באותה עת נשא לאישה את חברתו בתיה ונולדה להם הבת הבכורה חגית. הוא היה בעל ואב למופת, שהקדיש את רוב זמנו לבתו הקטנה ואף בנה לה צעצועים במו ידיו. במרץ רב וללא ליאות עבד כדי לפרנס את משפחתו, אך תמיד שמר על רוחו הטובה ועליזותו ומצא פנאי לבלות במחיצת חבריו הרבים. בטירת הכרמל היה דמות ידועה ומוכרת, המעורה היטב בחיים הציבוריים של המקום. הוא היה שותף פעיל בטיפוח הדור הצעיר במקום מגוריו וחנכו לאהבת הספורט והפעילות הגופנית. לעתים מזומנות היה נקרא לשירות מילואים והיה הולך בחפץ לב ומתוך שמחה להפגש עם חבריו ליחידה ועם רעיו לצוות הטנק. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות על הערים קבטיה וקלקיליה וצוין לשבח על-ידי מפקד הגדוד, יחד עם שאר חבריו לטנק, על שלחמו באומץ לב ובחירוף נפש נגד האויב, למרות שהטנק שלהם התקלקל. הם לא נטשוהו, המשיכו להפעיל את כלי הנשק של הטנק תחת אש עזה והשמידו טנק "פאטון" של האויב. לאחר שנפגע הטנק שלהם, המשיכו לסייע בלחימה בפעולה רגלית. בשנת 1973 החליט לנסות כוחו כעצמאי, שכר לו חנות קטנה, צייד אותה בכלים הדרושים והחל לבנות ולטפח את עסקו, אך המלחמה שמה לאל את כל מאמציו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לא המתין לצו הקריאה אלא מיהר להתייצב ביחידתו ולחם עמה בקרבות הבלימה ברמת-הגולן. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע הטנק שלו בקרב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ז'ק פעל כאיש צוות במסירות ובאחריות, ונפל בצאתו עם חבריו להרחיק את איום האויב להשמידנו. נפילתו היא אבדה לחבריו וליחידה".