רובוביץ, אלכסנדר (“חיים”)

בן מרים ויהושוע ידידיה. נולד ביום י"ג בתשרי תר"ץ (17.10.1929) בירושלים. אביו היה רוקח בשכונת מאה שערים. אלכסנדר, סני כפי שקראוהו בביתו למד בבית הספר היסודי "תחכמוני" ועם סיומו עבר ללמוד בבית הספר התיכון "במעלה". היה נער חברתי ומלא חיים ועם זאת כבד-ראש, צנוע ועדין-נפש. בעודו תלמיד תיכון הצטרף למחתרת לוחמי חירות ישראל (לח"י) ולתנועת הנוער הציונית "ברית חשמונאים" שהיתה קשורה עם מחתרת זו. משנודע למנהל בית הספר דבר השתייכותו ללח"י הודיעו כי לא יוכל להמשיך שם את לימודיו. אז התחיל להתכונן לבחינות הבגרות בכוחות עצמו ועם זאת נכנס ראשו ורובו לפעילות המחתרת. עד מהרה מונה למפקד כיתה שעסקה בהפצת כרוזים והדבקתם ברחובות. על מידת מסירותו ונכונות ההקרבה שלו מעידה המפקדת שלו יעל בן דוב: "לא פעם אמר לי מתוך כובד ראש ורצינות: ,יעל, אני מצטער מאוד שאין לי קול ערב. אם יעלו אותו לגרדום ואצטרך לשיר את "התקווה" זה לא יישמע יפה". ביום ט"ז באייר תש"ז (6.5.1947), בשעות אחר הצהריים, אמר בבית שהוא הולך לקחת חומר מחבר, יצא אל הרחוב ומאז לא שב. אחר כך נודע שהנער בן השש-עשרה נתפס שהוא מדביק כרוזי לח"י בשכונת רחביה. המשפחה המודאגת פנתה למשטרה וכעבור ימים אחדים פרסמה את תמונתו ברבים ופנתה לציבור לסייע במאמצים למצאו. משה חשין, תלמיד בן שלוש עשרה וחצי בישיבה, סיפר אחר כך כי הוא וחבריו שיחקו ברחוב ופתאום ראו גבר רודף אחרי נער. הצעירים דלקו אחריהם והיו עדים להתגוששות בין השניים ומאמציו של אלכסנדר להתחמק מידי אותו גבר, עד שהלה הצליח לגרור את הנער ולדחפו לתוך מכונית שהגיעה ונעצרה לידם. החיפושים אחר החוטף הוליכו לאלכסנדר רוי פאראן, קצין-צבא בדרגת סרן שהושאל למשטרת ארץ-ישראל ועמד בראש קבוצת שוטרים בריטיים שהתארגנה לשם מלחמה עצמאית נגד המחרת היהודית. פאראן ברח לסוריה, חזר ושוב ברח, עד שלבסוף הוסגר והועמד למשפט בפני בית דין צבאי בריטי. הוא הואשם בחטיפתו וברציחתו של אלכסנדר ולמרות זיהויו המוחלט והעדויות הרבות שנאספו זוכה "מחוסר הוכחות". גופתו של הנרצח לא נמצאה ועד היום אין ידועים היכן נטמן. ביוזמת חברי לח"י לשעבר הוצבה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל אבן לזכרו ותלמידי בית הספר הממלכתי-דתי על שם הרב פרדס נטעו חורשה הנושאת את שמו. כן נושא את שמו רחוב בשכונת תלפיות מזרח שבירושלים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.