בנם של חממה ועואד. נולד בראש העין ביום כ' בחשוון תשי"א (31.10.1950). אח לרינה ושלום ולשלושה אחים נוספים מאביו שרה, חנה ויחיאל. חיים גדל והתחנך בראש העין. בשנת 1968 התגייס לחטיבת "גולני" ושירת כלוחם עד 1970. במהלך שירותו דבק בו הכינוי "כרמי". בשנת 1975 נשא לאישה את אביגיל ובני הזוג הקימו את ביתם בראש העין, שם גידלו את ששת בנותיהם: רוני, יונית, צופיה, יהל, גיתית, יובל-לי. החל משנת 1971 שירת חיים בצבא קבע וב-1975 עבר למפקדת קחצ"ר – קצין צנחנים וח"יר (חיל רגלים) ראשי. הוא מילא מגוון תפקידים באחריות רבה. מפקדיו ופקודיו מספרים שהפגין מוטיבציה גבוהה ועשה הרבה מעבר לנדרש ממנו, הוא לקח על עצמו פרויקטים גדולים וביצע אותם במסירות, תמיד שאף לתוצאה הטובה ביותר. חיים שימש עוזר לקצין תחזוקה (היום לוגיסטיקה) במרא"ה (מרכז ארגון ההטסה) וקו בינוי; מילא תפקיד של קצין תחזוקה, רמ"ד (ראש מדור) הספקה בהיטס וקו בינוי; וסיים את שירותו כעוזר קצין תחזוקה במתקן "אדם", מרכז להכשרות מיוחדות, בדרגת רב-נגד (רנ"ג). יגאל בן יוסף, פקודו של חיים ומפקדו עד דצמבר 1991, תיאר את היכרותם רבת השנים: "את חיים כרמי הכרתי בשנות השמונים, בתקופת שירותי במפקדת קחצ"ר: אני כחייל פשוט במחלקת התחזוקה וחיים, רב-סמל בכיר, מפקד על מחסני החירום. לעתים נשלחנו, החיילים בסדיר, לסייע במשימות שונות של מחסני החירום תחת פיקודו של רס"ב חיים כרמי. שם מצאתי מפקד מקצועי, אחראי ומסור, ומעבר למעטה הרשמי של מפקד, גיליתי אדם רגיש, חייכן ומחבק. לאחר שנים, בתקופת שירותי כקצין תחזוקה במתקן 'אדם', פגש אותי חיים במפקדת קחצ"ר ושאל אותי אם אהיה מוכן לקבלו כעוזר שלי ביחידה. בתחילה נדהמתי. אני? חיים כרמי ישרת אצלי? הרי הוא זה שנתן לי פקודות והוראות. ולאחר התעשתות מהירה אמרתי לעצמי: יגאל, זכית. ידעתי שאקבל עוזר עם מוקד ידע עצום, מפקד מקצועי מאוד, מסור ואחראי, אדם שפיו וליבו שווים. מיהרתי לדבר עם הנוגעים בדבר מחוץ ליחידה ובתוך היחידה, וכבר באותו ערב העניין סוכם. חיים כרמי עובר למתקן 'אדם'. חיים הגיע, ועד מהרה הרגשתי מישהו עם כתפיים רחבות, לוקח סמכות ואחריות, מרכז משימות ומבצען בצורה טובה ביותר, ולי היה משפט קבוע: 'לכו לחיים, תבקשו מחיים'. אני זוכר שכבר בדיונים המקדימים שהתקיימו במפקדת החיל בעניין הקצאת תקן לדרגת רנ"ג למחלקת התחזוקה של מתקן 'אדם', החלטתי ואף סיכמתי עם מפקד היחידה שאם יוקצה תקן כזה – המועמד הראוי זה חיים. ובמקביל דרשנו הקצאה מיוחדת לדרגה אישית לחיים כרמי כאות הערכה על תפקודו. אני זוכר שלקראת חג ראש השנה בשנת 1990 נתבשרתי בשיחת טלפון ממפקדת קחצ"ר שאושרה לחיים דרגת רנ"ג אישית שתוענק לו על ידי קצין חיל רגלים ראשי בטקס מיוחד שייערך לכבודו. הדרגה שאושרה לחיים לא באה על חשבון תקן, אלא כאות הערכה על שנים של עשייה ומסירות אין קץ. החלטתי שרק אני מודיע לחיים; אני זוכר את השיחה המרגשת שקיימתי עם חיים ובישרתי לו את בחירתו לנגד מצטיין ושתוענק לו דרגת הרנ"ג המיוחלת. חיים כמעט דמע מהתרגשות, קם, חיבק ונישק אותי. גם לאחר הענקת הדרגה, ובהיותו כבר רנ"ג, המשיך חיים בתפקוד יוצא מן הכלל, ללא התנשאות על האחרים והתנהגות של שווה מול שווים. יום אחד נכנס אליי חיים למשרד וישבנו על ענייני עבודה ומשימות שונות. במהלך השיחה נכנסה אחת החיילות לברר עניין מסוים הקשור לעבודתה ביחידה. לאחר שיצאה מהמשרד, חיים הסתכל עליי ואמר לי, 'יגאל, אתה תתחתן עם החיילת הזו'. אני חייכתי ואמרתי לו, 'מה קרה לך חיים? על מה אתה מדבר? היא ילדה. מי חושב בכלל…' לאחר שש שנים מצאתי עצמי עומד מתחת לחופה, נושא לאישה את ה'ילדה' ההיא, וחיים, שהגיע לאירוע, מסתכל עליי בחיוך גדול כאומר: 'אמרתי לך?!' " כשהשתחרר חיים משירותו, כתב לו מפקדו במתקן "אדם", רב-סרן יגאל בן יוסף: "מעבר למסירות, למקצועיות שבך ולאחריות שלקחת ללא חשש, שימשת לי כיתד הקבוע היטב בקרקע מוצקה כנגד רוחות חזקות שנשבו בתקופות לא יציבות או כתוצאה מלחץ עבודה. התחלת לעבוד ללא דרישות, מעמד, תנאים או כבוד. המסירות והאחריות שגילית, הזורמים בעורקיך, היו לי כספר פתוח ממנו שאבתי ללא לאות מדי יום. חיים, בעתות קשות סוככת עליי בצילך. ואני ידעתי שיש לי על מי לסמוך ולעתים פשוט ישבתי בצילך ואתה הובלת בבִטחה ובהצטיינות. תודה על הכול." פקודו של חיים, גד גפן, מספר: "חיים ניחן בזיכרון ובדייקנות מעל הטבע. אהב כל כך את השירות שלו, כמו שאומרים 'היה מורעל על הצבא'. לא שאל שאלות. תמיד קם, הלך ועשה, ודרש זאת גם מאיתנו. שירתנו ביחד בבית הספר למ"כים והוא תמיד דאג לקבל את היחידות בצורה הכי מושלמת שיש, יותר ממאה אחוז. אדם של מאה אחוז נתינה." רב-סמל בכיר אלברט אמרון עבד איתו במקחצ"ר וסיפר על פועלו: "חיים היה אדם נעים הליכות, חביב ועניו. אהב לסייע לזולת והיה יסודי ומקצוען. בתפקידו סייע רבות ליחידות תחת פיקוד קחצ"ר." חיים שירת בצה"ל מעל עשרים ושש שנה, ועוד בהיותו איש צבא קבע התנדב ב"משמר האזרחי". לאחר שחרורו התנדב בית"מ (יחידת תנועה מיוחדת) ראש העין וביוני 2013 הצטרף כמתנדב למשטרת ישראל באגף התנועה בכפר סבא. כשראיינה אותו ביתו לעבודת שורשים כחצי שנה לפני פטירתו, אמר חיים בפשטות ובקצרה: "היום אני מתנדב במשטרה למען ארץ ישראל וילדי ישראל, לביטחונם בדרכים." בנותיו מספרות על אדם נחוש, מתמיד, רודף צדק וחסד ומעתיר על זולתו: "אבא העניק אהבה עצומה ומשענת חזקה ויציבה. הכול היה עושה ואומר בחוש הומור יוצא דופן ובשמחת חיים. תמיד היית צוחק אחרי שאתה מדבר איתו. אבא חינך לחיים של ידע, למידה והצלחה… לערכים טובים, מידות טובות ונתינה לזולת. הוא עיצב אותנו להיות מי שאנחנו היום! ואנחנו מודות לאבא שבשמים שבחר לנו את האבא הטוב והמדהים הזה." אלמנתו אביגיל מעידה: "חיים היה בעל ואבא מסור למשפחתו ועשה כל שביכולתו להגשים את כל החלומות והמשאלות שלי." ענת אחייניתו מדגישה: "דוד חיים הוא דמות בולטת של עשייה בכל אירועי המשפחה המורחבת, ותמיד שותף מלא בכל האירועים שלנו. כשהייתי בצבא הוא דאג לי כל כך ועטף אותי בחום, אהבה ושפע. כשהיה משבר או תקלה חייגתי אליו וידעתי תמיד שיש לי על מי לסמוך." "כשהייתי רואה את דוד חיים הוא תמיד היה מחייך ואופטימי," מתארת מור הלל, נכדת אחותו, "נותן תחושה של רוגע ושלווה, לוקח הכול בקלות. תמיד שואל לשלום סבתא רינה… וכולם. היה משדר גם תחושה של ביטחון, שהוא חלק מאיתנו! הרגשתי את האהבה והאכפתיות שלו למשפחה. מאוד אהבתי אותו והערצתי את הנתינה שלו. אני זוכרת שבאתי פעם אחת לבקר בשישי, הוא בדיוק שיפץ למעלה לבנות, עמד על סולם גבוה וסיפר לי שהוא ממש רוצה שיצא יפה, שיתפנקו ושיהיה להן טוב. התרגשתי מאיך שהיה אכפת לו." יום לפני מלאות לו שישים וחמש, בשעות הבוקר, הגיע חיים בניידת מתנדבים לכביש 2 לכיוון דרום, ממחלף פולג למכון "וינגייט". השוטרים המתנדבים נקראו להגיש עזרה לרכב שנעצר עקב תקלה בנתיב השמאלי. המתנדבים האטו את התנועה ואבטחו את הרכב בניידת. כאשר יצא אחד מהם לסמן עצירה בתמרורי אזהרה, רכב שחלף בנתיב השמאלי פגע בניידת בעוצמה. חיים היה בניידת ודיבר בקשר עם היחידה לפינוי צירים לסיוע לחילוץ הרכב התקוע ונפגע אנושות בתאונה. אזרחים ביצעו בו פעולות החייאה, אולם אנשי מגן דוד אדום שהוזעקו למקום מצאו אותו מחוסר הכרה, בלא דופק, בלי נשימה וסובל מפגיעה רב-מערכתית קשה. הם העניקו לו טיפול רפואי וביצעו בו פעולות החייאה מתקדמות, אך הפציעות היו קשות מאוד והם נאלצו לקבוע את מותו בשטח. רב-נגד חיים רדמי נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ט בחשוון תשע"ו (1.11.2015). בן שישים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר אישה, שש בנות, ארבעה-עשר נכדים ונכדות ושתי אחיות. על מצבתו של חיים כתבו אוהביו: "סיים שירותו בצה"ל והתנדב במסירות". והוסיפו את פסוק ו' מתהילים כ"ג: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי". חיים נהרג ערב יום הולדתו השישים וחמש, משפחתו רצתה להפתיע אותו ליום הולדתו. אבל בתאריך העברי בו חיים נולד הוא גם נקבר. "חיים קיפח את חייו באופן טרגי, בתאונת דרכים, עת הגיע לסייע לרכב העומד באופן המסכן חיים בנתיב תעבורה מהיר," כך נמסר באותו יום ממשטרת ישראל. "חיים, אדם משכמו ומעלה, נתן את כל שנותיו למען ביטחון המדינה, שירת כעשרים וחמש שנים כאיש קבע בחטיבת 'הצנחנים', בצבא ההגנה לישראל והתנדב במשטרה, בתחנת ראש העין ובזרוע מרכז של אגף התנועה כעשרים ושבע שנים." בני משפחתו התכוננו לחגוג לו את יום הולדתו בערבו של אותו יום. "במקום לחגוג לו יום הולדת אנחנו קוברים אותו," אמרו בכאב. "כמה מתאים לו למות דווקא כשהוא לבוש במדים ובזמן שהוא עוזר למישהו," הוסיפה ביתו רוני חודדוב בדמעות. "אבא היה אדם זהב, כל החיים שלו הוא התנדב, שירת בצבא קבע וכל הזמן התנדב בתחנת המשטרה או באגף התנועה. כל החיים שלו זה היה המשטרה. הוא אהב להתנדב ולתרום." בעתות קשות, במעגלים הקרובים אליו, תמיד הושיט יד לכולם בחפץ לב. ואולם במהלך השבעה הגיעו גם בני אדם זרים רבים לנחם את המשפחה, וסיפרו כיצד הם זוכרים את חיים, השוטר החייכן והמרגיע. לרבים מהם הוא סייע בשעת מצוקה על הכביש. פעם עזר לשתי צעירות שנתקעו בדרך בגלל תקר בגלגל; חיים לא היסס והחליף להן את הגלגל, העיקר שייסעו בבִטחה. אפילו נהגים שקיבלו ממנו אזהרות או דוחות, התפעלו מאדיבותו ומרצינותו; חיים נהג לוודא שהם הבינו את הטעות שביצעו בזמן הנהיגה ואת גודל הסכנה. הוא חינך את הנהגים בנועם, לבל ינהגו כך שוב. "המוות הפתאומי שלו הכה אותנו בתדהמה ובהלם," אמר יונתן סינואני, חתנו. "חיים לא נח לרגע, וגם לאחר שחרורו מהצבא המשיך לתרום למדינה. חיים היה איש משפחה, אבא וסבא מדהים, עמוד התווך של המשפחה." סגן-אלוף במילואים יגאל בן יוסף ספד לו: "חיים, אדם שיושיט עזרה, יתנדב, יתאמץ עבור האחר – כמו בשירותו הצבאי, כך היה גם לאחר שחרורו. הוא בחר להתגייס לשירות המשטרה כדי לעזור, ונלקח מאיתנו כי רק רצה להגיש עזרה לנהג שנתקע בכביש. חיים היה לי לעזר גדול, אך מעל לכל היה עבורי חבר ואח גדול. ממנו קיבלתי ולמדתי המון. אהבתי את חיים, נדהמתי והצטערתי לשמוע על לכתו מאיתנו." בני משפחה סיפרו על דרך של נתינה ועל סגירת מעגל: חיים הקדיש את מרבית שנותיו להצלת חיי אדם, וגם במותו מסר את נפשו להגן על החיים.
