רדיע, ארנון

בנם הבכור של יונה וסעיד. ארנון נולד בתש"ו (1945) בתימן. משפחתו עלתה ארצה במסגרת "מרבד הקסמים". בעת ההיא המשפחה מנתה שני בנים. אחרי שהגיעו לארץ נולדו לארנון עוד ארבעה אחים. כאח בכור לחמישה סייע ארנון רבות להוריו ולאחיו. ארנון סיים את לימודיו בבית הספר הממלכתי-דתי בשער אפרים, מושב מגוריו, ולאחר מכן המשיך אל לימודי התיכון בבית הספר החקלאי "עיינות", שם למד עד 1961, ואז יצא לעבוד. בזמנו הפנוי עסק בספורט, במיוחד בכדורגל. עולמו החברתי היה מורכב מחבריו בני המושב ומחבריו מהעבודה. בשנת 1963 התגייס ארנון לצה"ל. עד שחרורו ב-1965 שירת בחיל הנדסה. לאחר חמש שנים באזרחות החליט ארנון להצטרף לכוחות המשטרה. ב-1970 הוא התגייס, ומאחר שבא מחיל ההנדסה ביקש לעסוק בתחום החבלה. ארנון עבר קורס חבלה במשטרה והוסמך כחבלן. במשך השנים פירק ארנון הרבה מטענים והציל אזרחים רבים. במקרה אחד, הגיע ארנון לחוף הים וראה התקהלות. כשהתקרב למקום הבחין בקופסת סיגריות שהיה בה מטען חבלה. בקור רוח הרחיק ארנון את האנשים מהמקום ובה בעת פירק את המטען ללא אמצעי מיגון. תושייתו ואחריותו הרבה מנעו אסון כבד. מפקדו של ארנון אמר עליו: "ארנון היה חבלן מסור לעבודתו, בעל מוסר עבודה גבוה. הוא היה נשאר בתפקיד מעבר לשעות המקובלות, בראש המתנדבים, וסייע לחבריו לעבודה". עיריית נתניה העניקה לארנון פרס לציון האסונות שמנע ואומץ ליבו. ארנון תכנן להינשא ועמד לבנות את עתידו במושב שער אפרים. הוא קיבל בית, שיפצו והכינו לקראת נישואיו, אך אסון צור קטע את תכניותיו הנפלאות. במהלך מלחמת שלום הגליל נרתמו חבלני משטרת ישראל לשירות בלבנון. ארנון, אשר ניחן ברוח התנדבות מיוחדת במינה, התנדב להחליף את חברו ליחידה שנדרש לשרת בצור. רב-סמל ראשון ארנון נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון, באסון צור הראשון. בבוקר יום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) אירע פיצוץ בבניין בעיר צור שבו שכנו הממשל הצבאי הישראלי וכן כוחות צה"ל רבים. הבניין קרס וכמאה איש נהרגו, בהם שבעים ושישה אנשי כוחות הביטחון של ישראל. ארנון נקבר תחת ההריסות וגופתו חולצה אחרונה מהמבנה. ארנון היה בן שלושים ושבע בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בנתניה. חבריו של ארנון ביחידת החבלה במשטרה הנציחו את זכרו בתערוכת חבלה. תערוכה זו הייתה אמצעי לימוד לחבלנים צעירים, והיא הייתה פתוחה גם לביקור אזרחים