בן לנינה ויפים. נולד ביום ד' בטבת תשכ"ד (20.12.1963) בקייב שבאוקראינה. בנם יחידם של רופאה ומהנדס. ויטאלי גדל ולמד בקייב, שם סיים את בית-הספר התיכון בהצלחה. ויטאלי, שאהב להציב לעצמו אתגרים קשים ולנצחם, חלם ללמוד רפואה. בזכות עיקשותו ובזכות הוריו, שמיאנו להשלים עם העובדה שליהודים החיים בברית המועצות קשה להתקבל לאוניברסיטאות, הצליח ויטאלי להגשים את חלומו. הוא נדד עד להרי אוראל, שם החל ללמוד רפואה באוניברסיטת צ'ילאבינסק. ויטאלי הבריק במתמטיקה וניחן בזיכרון פנומנלי ובכשרון מיוחד לשפות. חבריו מימי הלימודים מתארים אותו כאדם שמח, שעמד תמיד במרכז העניינים, אשר נהג לחלוק עם חבריו את חבילות המזון ששלחו לו הוריו ולחגוג ימי הולדת באוכל, שתייה וריקודים. בתקופת הלימודים, התנדב ויטאלי לבצע תורנויות בכירורגיה ללא תמורה, כדי לצבור פרקטיקה בניתוחים. בימי לימודיו באוניברסיטה פגש את אנה, אחריה חיזר בפרחים, ומששבה את לבה, לא נפרדו עוד דרכיהם. בשנת 1986 סיים בהצלחה את לימודיו בבית-הספר לרפואה. ויטאלי, שמטעמים אידיאולוגיים עמד על כך שבנו ייוולד בארץ, עלה עם משפחתו בספטמבר 1990, ושבוע לאחר מכן נולד בנו, יוסי. המשפחה התיישבה בצפת וויטאלי החל מיד בלימודי עברית באולפן ובקורס הכנה לבחינות לקבלת רשיון רפואה. כעבור חודשיים ניגש למבחן ועבר אותו בקלות, כבר בניסיון הראשון. שנה וחמישה חודשים מיום שהגיע ארצה היה לרופא מן המניין בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. בתום תקופת הניסיון בבית החולים התקבל כמתמחה במחלקה לכירורגיית חזה. מנהלי המחלקה, שזיהו את מעלותיו, צפו לו עתיד מזהיר בתחום ניתוחי חזה. ויטאלי ומשפחתו הקימו את ביתם בשכונת אורות באור עקיבא. הם נקלטו יפה ביישוב ואהבו את המקום. במשך השנים, עלו ארצה גם חבריו מימי הלימודים באוניברסיטה והחבורה שבה והתאחדה. בשבתות ובחגים היו נקבצים יחדיו, בכל פעם בביתו של אחד מהם, ומשמרים את מסורת החגיגות המשותפות של ימי ההולדת. "ויטאלי היה מוקד החגיגות. פוקוס חברתי. …איש שיודע לאהוב, יודע לחיות, יודע להיות חבר, בעל ואבא נהדר, עם חוש הומור מבריק, על הצד הסרקסטי, תמיד פוגע במטרה", מספרים החברים. בתחילת חודש יוני 1993, לאחר שהחל את עבודתו בבית החולים, התגייס ויטאלי לצה"ל, עבר מסלול טירונות וקורס קציני רפואה ושובץ בפיקוד צפון במסגרת חיל הרפואה. בשל הפרופיל הרפואי הגבוה שלו, שירת פעמים רבות בתפקידים קרביים בלבנון, ועל אף הקשיים והסכנות מצא בכך עניין. ויטאלי היה אדם שאפתן, בעל נטייה לפרוץ מסגרות מתוך סקרנות. לפיכך, החליט לגשת למבחני רפואה אמריקאיים, קשים במיוחד, לשם קבלת אישור עבודה להשתלמות בארצות הברית. כהרגלו, עבר את הבחינות בציונים מעל לממוצע. בשנת 1996 ניגש לבחינות שלב א' בכירורגיה כללית ועבר גם אותן בהצלחה. ויטאלי סיים את כל הרוטציות בכירורגיה כללית, כלי דם וקרדיולוגיה, הספיק להשתלם בניתוחי לב ותכנן לעבור בחינות שלב ב' בשנת 1998. הוא נחשב לרופא קר רוח, בעל ראייה רחבה, שסייעה לו במצבים רפואיים קשים. חבריו לעבודה מספרים, שהיה רופא מעולה ואדם אהוב והם ראו בו את עתיד המחלקה. ויטאלי הרבה לשרת במילואים. כאשר ביקשו ממנו בני משפחתו שינסה לעבור ליחידה עורפית, סירב, באומרו: "אני לא יכול לעזוב את החברים שלי שמשרתים בלבנון". כשנשאל, מדוע הוא הולך לצבא בתכיפות רבה כל כך, ענה, שהוא חייב ללכת "למען שהשמים יהיו בהירים יותר. כדי שאנחנו, פה, נהיה בטוחים ומוגנים". בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם ויטאלי, שהיה בשירות מילואים. ויטאלי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנווה דוד שבחיפה. בן שלושים ושלוש היה בנופלו. השאיר אחריו אשה, בן והורים. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "ויטאלי שירת כרופא בגדוד רפואה של עוצבת 'עמוד האש' בפיקוד הצפון, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי ומסור, שהתנדב ראשון לכל משימה ומילא את תפקידו במיומנות רבה. ויטאלי בלט בצניעותו ובנכונותו לסייע בכל עת, והיה אהוד ומקובל בקרב הסובבים אותו". מפקד הגדוד בו שירת במילואים, כתב למשפחה: "ד"ר רדינסקי ויטאלי שובץ ליחידה לפני כארבע שנים. במהלך שירותו ביצע את תפקידו במסירות ובצניעות. תמיד התנדב לכל משימה שהוטלה עליו במסגרת הפלוגתית." מנהל מחלקת ניתוחי חזה בבית החולים "רמב"ם", ספד לו: "ד"ר רדינסקי היה כירורג מצוין ואדם שקט עם ביטחון עצמי. כל החולים תמיד אהבו אותו, וכל רופא הרגיש בטוח כשעבד לצדו". מנהל חדרי הניתוח בבית החולים, אמר: "הוא היה בחור מוכשר ויוצא מן הכלל. למרות שבדרך כלל תמיד אומרים דברים כאלה לאחר מותו של אדם, אנחנו ב'רמב"ם' הכרנו אותו ככזה עוד בחייו". לאחר אסון המסוקים התפרסמו כתבות נרחבות בעיתונות הארצית והמקומית ובהן כתבות רבות על ויטאלי עצמו. המועצה המקומית באור עקיבא, הקימה פסל דמוי סטטוסקופ לזכרו, בכיכר הדרומית של שכונת אורות, וקראה לכיכר על שמו
