בן פנינה ואברהם. נולד ביום י"ז בחשוון תשל"ה (2.11.1974), בחולון, בן למשפחה בת שלושה ילדים. יובל גדל בחולון ולמד בבית-הספר היסודי "דינור", ובתיכון מקיף "תל גיבורים". היה ילד רגיש במיוחד, לכל מלה שנאמרה ולכל דבר שנעשה סביבו. הוא לא היה מוכן לוותר על דברים בהם האמין וחשב שהוא צודק, גם אם היה עליו להילחם עבורם. יובל היה עלם חמודות – יפה, עיניו בורקות ופניו מתוקות, שאהב את החיים – לאכול טוב ולהתלבש יפה, כמו אבא. יובל היה חביב על הבריות, אהוב על הבנות, מקובל ואהוד בין הבנים. גם הוא, כמו אמא, אהב לקרוא ולכתוב, אבל גם לבשל ולאפות, ולא התבייש לבקש מתכונים. "נפגשנו בתיכון ומהיום הראשון הפכנו לחברים… שמתבגרים יחד. היית חבר נפלא, חבר של הכל, יובל. חבר שיודע להקשיב ולהעניק מכל הלב, חבר של סתלבט ורוח שטות ובאותה מידה גם חבר של רצינות. … היית חבר שאתו אפשר לרוץ סתם בשביל הכושר ובן זוג למשחק כדורסל…", כך כתב חברו. ומורו כתב: "… מלא חיים היה, לא רחק ממעשי משובה, אך בחיוכו המקסים את לב כולם שבה. כספורטאי ייצג את בית-הספר בנבחרות השונות, היה הרוח החיה באירועים ובפעילויות. … ואת השיחות שניהלנו ברצינות תהומית על חינוך, ערכים, האדם והתכלית…". ואכן, יובל עסק בענפי ספורט שונים בתקופות שונות בחייו. הוא הרבה לצפות בתכניות ספורט והאזין להן גם ברדיו. יובל השתייך לחוגי העשרה מגוונים: חוג לכתיבה אמנותית, חוג למתמטיקה, חוג למחשבים וחוג לבניית דגמים. יובל אהב את מלאכת הידיים, ובחוג לאמנויות פיסל בחומר ובעץ. יובל אהב מאוד מוסיקה, התחיל בנגינה בחלילית והמשיך בחצוצרה. הוא השתייך כמה שנים להרכב הראשון של תזמורת הנוער העירונית, ואף יצא עמה – צעיר הנגנים, בן שתים עשרה – לשורת הופעות בצרפת ובשווייץ. תמיד אהב מאוד להאזין למוזיקה ולאחרונה הביע רצון לחזור ולנגן בחצוצרה. יובל בלט תמיד במראהו החיצוני, והאנשים שהיטיבו להכירו יכולים להעיד עליו, שהיה בחור רגיש ועדין מאין כמוהו. יובל אהב להימצא בחברת אנשים, הסתדר מצוין עם בני כל הגילים וגרם לכולם לחייך. הוא כתב שירים שביטאו, לרוב, את ענייני הלב והרגש, כמו בשיר שהקדיש לאמו ביום האם: "… ברור שאתן נשיקה, חיבוק של אוהב וגם מתנה, אך ביניהם, בלחישה, בהזדמנות נדירה, אגיד גם תודה…". יובל היה קשור מאוד למשפחתו. הוא הרבה להתגאות בפני חבריו על הישגי השחייה של יוני, אחיו, והיה מאושר בכל שמחה משפחתית. יובל התגייס לצה"ל במרץ 1993, ושירת בחטיבת גבעתי כסמל מחלקה. את שירותו החל כלוחם בגדוד והפך להיות מפקד כיתה בפלוגת טירונים. לאחר שסיים קורס סמלי מחלקות הוענקה לו דרגת סמל ראשון. בבוקרו של יום ראשון, ט' בניסן תשנ"ה (9.4.1995), נהרג בדרכו לבסיס, בפיגוע חבלני ליד כפר דרום. עמו נהרגו עוד חמישה חיילים שנסעו באוטובוס. יובל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, אחות – עינת ואח – יונתן. במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "… יובל ניחן בתכונות מנהיגות יוצאות דופן, ומפקדים כחיילים נהגו להתייעץ עמו בנושאים שונים. יובל הבין את החיילים ואת בעיותיהם ואהב לעזור להם ככל יכולתו…". חיילי הפלוגה כתבו לזכרו: "… הפגנת חריצות ומסירות בעבודתך, למרות כל הקשיים שעמדו בדרכך. הפגנת דבקות במטרה לכל אורך הדרך, בכל שלב ושלב של המסלול. דוגמה אישית הראית לחייליך בכל שעה ושעה… היית מופת לחבריך בפלוגה בידע המקצועי שהפגנת, בביטחון העצמי שהיה נחלתך והפכת אותו לנחלת רבים…". בעזבונו נותרו שירים רבים. רובם מוקדשים לנעמה, חברתו במשך שלוש שנים, למשפחה ולחברים. בני המשפחה הוציאו לזכרו חוברת זיכרון.
