רגב (זידמן), אריק (אריה)

בן אברהם-יהושע וחיה-שרה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ג (16.2.1933) באמשנוב אשר בפולין. בשנת 1934, בהיותו בן שנה בערך, עלתה המשפחה לארץ. היה בן למשפחת פועלים, וכאביו, חבר איילת-השחר, היה בן לאיש-המעשה, כי עובד חרוץ היה ומסור לתנועה,. אמו, שהיתה גם היא חברה מסורה בלב ונפש לתנועה, הורישה לילדיה, במותה בעודנה צעירה, את הענווה ואת צניעות הליכותיה. כאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי באיילת-השחר וכשסיים את לימודיו שם עבר ללמוד בבית-הספר המקצועי "עמל" בחדרה. לאחר-מכן למד שנה אחת בסמינר הקיבוצים. היה נאמן ומסור להוריו ולמשפחתו ואהב לבלות אתם ולהקדיש זמן רב כדי לשהות עמהם. לצה"ל גויס באוקטובר 1950 והתחיל לעלות בסולם הדרגות אך מצא זמן להיות עם אשתו וילדיו. מפאת גילו הצעיר בימי מלחמת-הקוממיות לא יכול להשתתף במלחמה, אבל במערכת-סיני ובמלחמת ששת הימים היה רכון על המפות ועסק בתיכנון קרבות ובהעברת פקודות, כפי שהרמטכ"ל רב-אלוף חיים בר-לב סיפר עליו כאשר הובא למנוחת-עולמים; הוא סיפר באותו מעמד כי היה עוקב "אחרי עבודתו בהערצתה וידע כי קם לנו דור שהוא היה נציגו הראשון – נציגו המובחר". בחייו הצבאיים הגיע לדרגת אלוף-משנה ובפיקוד המרכז עמד בראש אגף-המבצעים. הוא היה קצין מעולה וגילה כושר שליטה ואירגון עילאיים. כל מי שהכירו ראה בו את אחד הנבחרים שבמפקדי-הצבא הצעירים – אמיץ, פעיל ויעיל. על פניו היה נסוך תמיד החיוך הרחב והמלבב אשר בו קידם את פני כל הבא אליו. בכל מי שבא אתו במגע היה נוהג כבוד והשכיל לאחד את פקודיו לביצוען של המשימות הקשות ביותר. הוא ידע להפיץ על סביבו ריעות כלפי חבריו ללא הבדלי דרגה ותפקיד – ועל כך העריצו אותו חבריו וקציניו. כל פקודיו הרגישו כי בצלו הם יודעים בטחון. הוא היה מדכא כל נסיון לחדור אל הבקעה. במשך כל נמי הכוננות לקרבות היה מתכנן והגה במעשים ובפעולות מתוך עירנות, סבלנות, חכמת-חיים ותושיית-מלחמה. אך לבסוף במירדף אחרי חבלנים בבקעת-הירדן נפל; זה היה ביום א' באב תשכ"ח (26.7.1968). הניח אשה ושלושה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. להלוויתו באו שר הבטחון משה דיין, הרמטכ"ל רב-אלוף חיים בר-לב, מפקדים וקצינים בכירים ומאות ידידים ופקודים. הרמטכ"ל ספד למנוח (ר' לעיל); גם שר-הבטחון דיבר על אריה ואמר בין השאר: "דור זה ניחן בהעזה ובתבונת-קרב מופלאות – ומתוכו נישא אריה משכמו ומעלה. העז בין האמיצים, הראשון בין הפורצים. המנהיג ומתווה-הדרך בעת מצוקה, חייל גדול ולוחם דגול לעם היהודי". הוועדה המרכזת של ההסתדרות התייחדה בראשית ישיבתה אז עם זכרם של קציני צה"ל, אלוף-משנה רגב וסרן גד מנלה שנפלו באותו קרב והיא שיגרה תנחומים למשפחות ולצה"ל. לאחר שני טכסי האזכרה ליד קבריהם של גד ואריק ביום ה"שלושים" לנפלם נתכנסו מפקדי צנחנים, קצינים, חיילים וידידים והתייחדו עם זכרם והעלו זכרונות עליהם.