רבי, משה
משה, בן מלכה ומרדכי ז"ל, נולד ביום ט"ו באב תש"ד (4.8.1944) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "למוד תורה" בעיר הולדתו, בבית-הספר התיכון-מקצועי "מלבן ג'וינט", ובבית-ספר תיכון-ערב "למל" בירושלים. משה היה תלמיד טוב, למרות שקשה היה לו ללמוד בגלל מצבה הכלכלי של המשפחה וריבוי הילדים בבית. בידעו כי עד מהרה יהיה עליו לדאוג לפרנסתו, הלך ללמוד בבית-ספר מקצועי את מקצוע החשמלאות, אך הוסיף ללמוד גם מקצועות אחרים בלימודי-ערב. היה לו אוסף-דגים יפה והוא טיפל בו במסירות. נוסף על זאת היה חובב-מוסיקה ונהג להקליט שירים שהיו חביבים עליו. משה היה ענוותן וצנוע, אך יחד עם זאת עליז, בעל חוש הומור ושמח בחלקו. מטבעו היה חברותי ומוכן תמיד לעזור לזולת, ולפיכך היה אהוד על כל מכריו. בעיקר אהבוהו הילדים, שעמם היה מסוגל לשבת ולשחק שעות רבות. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, ודואג למשפחתו. משה גויס לצה"ל במחצית מאי 1962 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שעברקורס קשר, הוצב ליחידת-תותחנים בתפקיד רגם בצוות-סוללה והוענקה לו דרגת רב-טוראי. הוא היה גאה על יחידתו, ונודע בה כחייל צנוע וממושמע, שלא ביקש להתבלט, ועשה מלאכתו בנאמנות ובאחריות. הוא היה תותחן טוב ואיש-צוות מסור, ולדברי מפקדו "שימש בתפקידיו ברצינות רבה ומתוך הכרה, והרשים אותנו מאוד בשאיפתו להימנות על צוות-תותח, תפקיד שבחר בו מרצונו והיה ראוי לו". לאחר גמר שירותו בצבא עקר מירושלים לנהריה כדי להיות סמוך לאחותו וניסה להקים שם את ביתו, אך חזר לעיר-הולדתו. לאחר נישואיו עמל קשה כדי לבסס את מעמדו. משה לחם בחזית הצפון במלחמת ששת הימים ועברו עליו חוויות קשות. הוא נפצע בתאונת-דרכים בדרך חזרה ליחידתו, אך עמד על דרישתו שיחזירוהו ליחידתו. מפקדיו וחבריו הכירוהו כחייל נאמן ומסור, וידעו כי אפשר לסמוך עליו תמיד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס משה ונשלח עם יחידתו לחזית סיני. שעות על שעות לחם עם צוותו ולדברי מפקדו "עמד בצורה אמיצה בתנאי-ירי קשים, תוך ביצוע מסור של משימותיו". בהפגזת-אויב, ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי, בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. משפחתו הוציאה-לאור חוברת לזכרו, ובה דברים על דמותו. רעייתו כרמלה כתבה עליו: "הכרתי אותו כבעל אוהב, חרוץ, נאמן ואוהב לעבוד, שלא התבטל מעולם ודאג שלא יחסר לי דבר;" אחותו כתבה עליו: "הוא יישאר תמיד לעיני עם החיוך על פניו וטוב-לבו הנצחי".
