רביע, עזרא (החייל)

בן לולו ומשה. נולד בשנת תרפ"ו (1926) בבגדד. הוא עלה לארץ ישראל בגפו, התחבר עם קבוצת צעירים יוצאי בגדד ועמם התגורר בבית ביפו. בשנת 1942 הצטרף לשורות הארגון הצבאי הלאומי ותוך זמן קצר נספח לחיל הקרב. שליטתו בשפה הערבית וידיעתו את אורח חיי הערבים הועידו אותו לפעילות באיזורים ערביים טהורים. הוא הועסק בפעולות עיקוב ובין היתר השתתף כ"ערבי" במיבצע להחרמת נשק במחנה הצבא בראש העין. בקרב חבריו נודע בטוב לבו ובאומץ-רוחו. בליל ב' בניסן תש"ו (3.4.1946), ליל התקפות חבלה בתחנות הרכבות ובגשר הברזל, יצא עם חבריו להתקפה על תחנת הרכבת של ערב שוקרי בין יבנה לאשדוד. המתקיפים נתקלו באש החזקה מצד השוטרים הבריטיים ועזרא, שניסה להתרומם כדי להשליך רימון, נפצע באש זו פצעים קשים, חבריו העלוהו על גבי אלונקה ותוך כדי הנשיאה הוציא את נשמתו. במשך שעתיים נשאו את גופתו בדרך הנסיגה ולבסוף נטמנה בלחץ הזמן בחולות. מפקד הפעולה הספידו במקום ואחד מחבריו אמר קדיש. הגופה נתגלתה אחר כך על ידי הבריטים ונטמנה בכפר ורבורג. הוא הונצח ב"זכרם נצח", ספר הזכרון לחללי הארגון הצבאי הלאומי.