רבינוביץ, תנחום

בן אידה ואליהו. נולד בשנת 1919 בעיר סטולפצי שבמחוז נובוגרודק, פולין. בית הוריו היה ספוג אווירת תרבות והשכלה וכבר בילדותו התבלט בכשרונותיו במסירות למשפחה וקיום קשרי ידידות עם חברים. בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער ברית טרומפלדור (בית"ר), פעל להקמת סניף הברית בעירו ולימים יהיה למפקד הסניף. בהמשך פעילותו סיים בהצלחה לימודים והשתלמות בקורס מרכזי של "בית"ר למבקרי סניפים, ואחר כך עשה כמבקר בתוקף תפקידו זה בסניפים רבים והשרה עליהם ממידת פתיחוהו, רוח הטובה, התלהבותו ומרצו הרבים. לאחר כיבוש חלקה המזרחי של פולין בידי הרוסים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפכה הפעילות ב"בית"ר למחתרתית, ותנחום החל בהברחת חברים מתנועתו מן השטח הרוסי לעיר ווילנה. וכאשר נכבשה ווילנה על ידי הרוסים הצליח להימלט ממנה ובדרכים קשות ומסוכנות – מפולין לרוסיה. דרך יאפאן והודו הגיע לארץ-ישראל בשנת 1941. כעבור זמן לא רב התגייס ליחידות העבריות שבצבא הבריטי (ה"באפס") והיה חבר פעיל במזכירות החיילים של מגוייסי התנועה הלאומית. תקופה מסויימת אף שימש כמקשר בין ה"מזכירות" לבין מפקדת האצ"ל ואף יזם וביצע העברת נשק בריטי מיחידתו למחסני המחתרת. גם התבלט במאבק החיים העבריים לזהות יהודית-ארצישראלית של היחידות העבריות בצבא הזר, לדגל ולסמל עברי, ולחבריו זכורים דברים שאמר: "לכל הפחות לדבר אחד הנני רוצה לזכות, לא ליפול וסמל האלמוניות על כובעי אלא עם סמלנו אנו". עם הקמת הבריגדה היהודית (החי"ל) צורף אליה גם הגדוד שבו שירת ובמסגרתו גם נשלח בבוא הזמן לחזית איטליה. ביום 15.3.1945, בעת שובו מסיור – הסיור השלישי שאליו התנדב בשבוע אחד – נורה תנחום בשוגג ברגלו. ימים אחדים נאבק על חייו בבית-חולים בראוונה, וביום ח' בניסן תש"ה (22.3.1945), מת מפצעיו ונקבר בבית קברות צבאי סמוך לעיר זו. בן עשרים ושש היה במותו. כחודשיים לפני מותו הגיעה אליו ידיעה מווילנה כי מכל משפחתו שנספתה בידי הנאצים נותרה אחותו הבכירה בלבד. בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שתאריך נפילתו 21/03/1945, ח' בניסן התש"ה. ציון מיקום קבר IV.A.6. יחידה Palestine Regiment. דרגה Private.