בת שולמית וחיים. נולדה ביום כ"א באדר א' תשכ"ז (3.3.1967) ברמת אליהו, ראשון לציון. אחותה מספרת: "קשה לכתוב על שרי בלשון עבר, הפרח שטרם פרח ונקטף ושמו את הגולל על קברה, עוד בטרם מלאות לה עשרים-ואחת שנים" בת-זקונים למשפחה ממייסדי רמת אליהו (לשעבר עזרא ובצרון). למדה בבית-הספר היסודי ע"ש יוסף ויתקין בשכונת רמת אליהו. את לימודיה התיכוניים החלה בגימנסיה הריאלית ע"ש קררי, בראשון לציון במחזור מ"ב, שהפך למחזור א' בסניף גן נחום – במגמה ריאלית (פיסיקה ומחשבים). בספר המחזור נכתב עליה: "מבוגרים וחיות היא אוהבת / להם בפינה היא אורבת / אוכלת בכל שיעור / אך נשארת דקה כמו 'גפרור' / בקפוץ ובריקוד היא מומחית / ובכלל שרי שלנו די 'פנתרית'." היא נקראה שרה על שם סבתה והתכוונה לשנות את שמה לשרי, שהוא שם צעיר יותר. כבר בילדותה בלטה כילדה נבונה ביישנית נוחה, רכה, שופעת חום ושמחת חיים ואופטימיות, הסתפקות במועט, עזרה והתחשבות במשפחה ובחברים. היא שילבה ילדותיות עם חוש אחריות מפותח ויצר אספנות של מזכרות, כגון כרטיסי אוטובוס, נוצות וחלוקי נחל. שנים רבות ניהלה יומן, בו תיעדה את מעשיה. היא אהבה להתכתב ולשמור על יחסי חברות עם קרובים ורחוקים. לפעמים אף כתבה שירים והקדישה אותם לאנשים מסוימים. כנערה היתה מאוד חברותית ושומרת סוד נאמנה, כך שרבים חפצו ביחסי חברות או ידידות עימה. היא הקפידה על חגיגת ימי הולדת. ראויה לציון פעילותה בהתנדבות של כחודש מדי קיץ מכיתה ו' ועד כיתה י', בשמירה על ילדי אמהות מרובות ילדים, ששהו בקייטנה שאורגנה על-ידי הוועדה לצימצום הפער בהנהלה המרכזית של ויצ"ו. להלן ציטוט ממכתבי ההוקרה שקיבלה: "הנהלת סניף ויצ"ו ראשל"צ מודה לך על התנדבותך לארגון קייטנות לאמהות ברוכות ילדים קיץ 1975 ותרומתך הרבה להצלחת המפעל", "המחלקה לצמצום הפער בעבודה בקהילה, המרכז הארצי של ויצ"ו ת"א, מודה לך על עזרתך הרבה בהפעלת הקייטנה ותרומתך החשובה להצלחתה". בעקבות ההכשרה בגדנ"ע הדריכה בני נוער בבית הנוער 'עלומים' במשך שנת הלימודים בכיתה י'. היא קיבלה תעודת הוקרה על מעשיה. שרי בחרה לעזור לילדים קשיי חינוך בשיעורים פרטיים בהתנדבות על חשבון שעות הפנאי שלה, מכיתה י' ועד סיום הלימודים בכתה י"ב. שרי אימצה מספר קשישות בשכונה, ערכה קניות עבורן, אספה בגדים ולעתים מזון וחילקה ל'זקנות' שלה, ופעם בשבוע השתדלה לבוא ולנקות את דירתן. היא נקשרה במיוחד לאחת הקשישות, קראה לה סבתא נעמי וכאשר אושפזה נעמי בבית-חולים סיעודי טרחה שרי להגיע אליה מדי שבוע, על אף בחינות הבגרות, עד שנפטרה. ביום 14 ביוני 1983 זכתה שרי להכרת סניף רוטרי בראשל"צ (בעקבות הפעילות ההתנדבותית בקהילה) ונבחרה לשאת דברים בשם מקבלי המילגה. בתעודת ההערכה נכתב "תומכת ומסייעת במסירות ובהתמדה במשפחות במצוקה". המילגה הקטנה עזרה מאוד לשרי, שבאותה תקופה נאלצה להסתפק במועט עקב הרעת המצב הכלכלי לאחר שאביה לקה בהתקף לב בשנת 1982. שרי דאגה מאוד לאביה, שהיה מאוד קשור אליה והדבר גרר ירידה בציונים. היא עשתה מאמץ לשפר הציונים אך לא ויתרה על שיעורי העזר לילדים הנזקקים. שרי זומנה למבדקי קצונה ונמצאה מתאימה, אך העדיפה לשרת שירות רגיל. באמצע חודש אוקטובר התגיסה לשירות חובה בצה"ל. בסיום הטירונות במחנה 80 הוצבה בחיל האוויר. שרי עברה את מבחני המיון בציונים גבוהים ולכן נשלחה לקורס חשבי יירוט, מקצוע הדורש יכולת לימודית גבוהה וכן איכות אנושית, אחריות ויכולת ריאלית גבוהה. היא התחייבה לשרת שלושה חודשי שירות סדיר נוסף, קיבלה דרגת רב"ט והוצבה בבסיס בצפון. האהבה למרק חברה, שפרחה בשנתיים האחרונות בתיכון, הכריעה גם לגבי השיבוץ לשירות בצפון. שמחה על ההצבה בצפון לאחר שמרק גר בחיפה ושירת בצפון. היא העדיפה לשרת בבסיס בתפקידה, שבו מצאה אתגר ועניין, ולא לצאת לזימון הנוסף לקורס קצינות. שרי השתלבה חברתית ותמיד הכינה צ'ופרים לקחת איתה לחבר'ה שנשארו בתורנות, כגון פיצות, פירות העונה, פירות יבשים ועוגיות, ולפעמים בקשות למאכלים מיוחדים. בשיחה עם אחותה אמרה פעם: "אם הייתי משקיעה בלימוד לבגרות כמו שאני מקדישה ללימוד החומר למבחני ההסמכה, כל תעודת הבגרות שלי היתה עשיריות". שרי ומרק תימרנו בין השירות וביקורים בראשון לציון לבין טיולים שערכו באזור הצפון, מיעטו בהוצאות וניסו להצטמצם כך שהמשכורות הצבאיות יספיקו להם כדי שלא יפלו לעול כספי על המשפחות. התוכניות לעתיד כללו לימודים באוניברסיטה. שרי רצתה ללמוד כימיה בטכניון. היא ניגשה לבחינות הפסיכומטריות וחסכה את שכרה בשירות הסדיר הנוסף לשם מימון הלימודים. שרי הוסמכה כבכירה בצוות, וכשגל השחרורים יצר בעיה בבסיס הסכימה להוסיף שלושה חודשי שירות על-מנת להכשיר בכירה במקומה. בחוות-הדעת זכתה שרי בהערכות טובות מאוד: "שרי חיילת טובה, ממושמעת וממלאת תפקידה לשביעות-רצון מפקדיה". בשל יופיה צולמה לכתבה על היחידה שפורסמה בבטאון חיל האוויר בשנת 1987. ביום ז' בשבט תשמ"ח (26.1.1988) נפלה בעת מילוי תפקידה. שרי עלתה להסעה לבסיס בחיפה. עקב נסיעה לא-אחראית של הנהג, שנסע בירידה על-מנת לצבור מהירות לעלייה ואיבד את השליטה על ההגה, התהפך האוטובוס הצבאי מספר פעמים ולבסוף נחת על הגג. שרי נהרגה במקום. 24 חיילים נוספים נפצעו. שרי הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותירה אחריה הורים, אחות – קלרה, ואח – משה. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "שרי היתה חיילת למופת, חברה טובה, השרתה סביבה אוירה חמה וטובה, תמיד עם חיוך על פניה". שמה של שרי ניתן לאחיינית, בת אחיה שנולדה כשנה לאחר מותה של שרי. אביה, חיים נפטר לאחר שבע שנים מצער.
