רבינוביץ, שמואל

הבן השלישי של סוניה ואברהם. נולד בשנת 1911 בעיר וילנה שהשתייכה באותם ימים לרוסיה הצארית. משפחתו האמידה, שעסקה בסחר ביערות, התגוררה בעיירה הסמוכה נובוסבינציאן והיתה מעמודי התווך של הקהילה היהודית במקום. שמואל למד בבית-ספר יסודי רוסי בעיירה. הרעיון הציוני שהגיע לעיירה הניע את האב לעלות עם משפחתו לארץ-ישראל ואכן, בשנת 1923 הגיעה המשפחה ארצה, התגוררה חודשים מספר בתל-אביב והשתקעה לבסוף במושבה ראשון-לציון, כדי לעסוק בעבודה חקלאית של גידול טבק. שמואל החל ללמוד בבית-הספר "חביב" ובשעות הפנאי סייע בעבודה במשק. הוא המשיך ולמד בבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. שמואל ניחן בכוח גופני רב ביותר. באגודת הספורט של "הפועל" ראשון לציון התאמן באיגרוף, היאבקות והרמת משקולות, וניצל את כוחו הרב בעבודת שונות שחייבו כוח. בשנת 1930 הצטרף כחבר לקואופרטיב להובלה "הכוח" ועבד כנהג משאית עד שנת 1941. בשנת 1941 התנדב שמואל לצבא הבריטי, צורף ליחידת נהגים עברית שחנתה בסוריה ובמסגרתה סייע בהעלאה "בלתי חוקית" של יהודים מסוריה ומלבנון לארץ-ישראל. עם שחרורו מהצבא הבריטי התגייס לשורות הפלמ"ח ועד מהרה היה למפקד מחלקת הפלמ"ח בראשון-לציון והאיזור. עם אנשיו נטל חלק בתקריות ביאזור ובסרפנד. הוא הצטיין בכושר מנהיגות יוצא דופן וביכולתו לפתור כל בעיה שהובאה לפניו. לכל בעיה השיב תחילה "אל תדאג, סמוך" וכך דבק בו הכינוי "סמוך הגדול" (אחיו שמשון הוא "סמוך הקטן"). היה לו חוש הומור וכשרון לספר סיפורים וצ'יזבטים. לאחר כמה שנים בפלמ"ח שוחרר והצטרף ל"רזרבה", יחידת אנשי המילואים של הפלמ"ח. בשלהי שנת 1946 לקה שמואל בליבו וביום ד' באדר תש"ז (24.2.1947), נפטר ממחלתו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון ליד קבר אביו שנפטר כמחצית השנה לפניו. השאיר אם, שני אחים ושלוש אחיות. שמו הונצח ב"ספר הפלמ"ח". עלילותיו ועלילות אחיו "סמוך הקטן" מובאות בהרחבה ב"ילקוט הכזבים".