רבינוביץ, רפאל (רפי)

בן ינטה ואליעזר, נולד ביום כ"ט באדר א' תרפ"ד (5.3.1924) בקושטא לאביו שבא מרומניה לתורכיה בדרכו לארץ, ולאמו – ילידת תורכיה. רפי היה בן שבועיים כאשר עלה עם הוריו לארץ. המזל לא האיר להם פנים. האב נהרג בתאונה והאם ושני ילדיה עברו לצרפת, התגוררו בכפר, וחיו שם חיים קשים. יום אחד בא לכפר דודו של אביו, בדרכו מקליפורניה לארץ-ישראל. בראותו את מצב המשפחה נגע הדבר אל לבו והוא לקח איתו לארץ את רפי בן השלוש. בארץ הקים לו הדוד משפחה, נולדו לו 3 ילדים ורפי התחנך עימם יחד. גם בבית הדוד לא מצא את מקומו וכאשר גדל נשלח לבית-ספר אנגלי בירושלים, שהמנהלת שלו רצתה להעבירו לדת הנוצרית. משום כך הוצא משם, למד ב"חדר" ונלקח אחר-כך לבית-ספר יסודי בחיפה. טלטולים אלה מבית-ספר אחד למשנהו פגעו קשה בנער ובתהליך השכלתו. לאחר שנה עברה המשפחה לפתח תקווה, בה למד רפי בגימנסיה, עד שדודו מת והוא נאלץ לצאת לעבוד. תחילה עבד בכפר סירקין ואחר-כך עבר למסגרת של בית-נוער עירוני בתל-אביב, ביום עבד כמסגר ובערבים ביקר בשיעורי-ערב של "הנוער העובד". תשוקת הלימוד חזרה אליו והנער התאושש. עם החמרת מצב הביטחון בארץ, והוא אז כבן 17, התייצב לשורות הפלמ"ח, התאמן בנגבה, עבד במטעים וזכה בהערכת חבריו, כפועל וכספורטאי. מאחר שחלה בטיפוס נמנעה ממנו האפשרות לצאת לקורסים. אחרי תקופה של אימונים בגבעת השלושה עלתה קבוצתו להתיישבות במשגב עם ושם הקים לו רפי משפחה בישראל. תנאי החיים במקום היו קשים מאוד והוא לקה בהתקפי-לב, אך לא יכול לשכב במיטה ומדי פעם היה קם ויוצא אל השדה לחרוש. פעם חזרה הפרדה עם המחרשה וחברתו יצאה לשדה ומצאה אותו מוטל ללא הכרה. מאחר שלא הסתגלו לחיי הקיבוץ עזבוהו ועברו לכפר שמריהו, שם עבד כמסגר. כשנה עבד גם בהכשרה במטעים בקרית ענבים. במלחמת-העצמאות התגייס לצבא ב-3.3.1948 כלוחם, ואישתו מחכה אז להולדת בנם. רפאל עבר קורס מ"כים ומדי בואו לביתו היה מרבה לשוחח על הילד שייוולד להם ועל עתיד המשפחה. בדצמבר 1948 ירד עם החטיבה לדרום. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק-אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) מפגיעת רימון אויב. ברגעיו האחרונים הספיק לחתוך את הגדר שאליה זחל ולקרוא לחבריו להתקדם. נקבר בפלוג'ה. השאיר אישה ובן, עמיצור, בן ארבעה חודשים. לאחר זמן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.