רבינוביץ, עודד

בן יהודית הראל וניצן. נולד ביום ו' באייר תשל"ה (17.4.1975) בבאר שבע. מגיל צעיר נדד עם משפחתו בין ירושלים, באר שבע, תל אביב ורמת השרון ואף שהה עמם תקופה מסוימת מעבר לים. עודד החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי "הדר" ברמת השרון. בהגיעו לכיתה ה' נסע עם משפחתו לשוודיה, בה למד האב, ולמד שם שנה אחת בבית-ספר יהודי. תקופה זו תרמה לעיצוב אישיותו של עודד שלמד להסתדר בכוחות עצמו, התחשל והתבגר. בזמן שהותו בשוודיה ניצל את חודשי החורף הקרים ולמד את אמנות הגלישה על השלג. עודד התאמן גם בטניס-שולחן ואף זכה בתחרות בית-הספר במקצוע זה. כששבה המשפחה לארץ, לביתה ברמת השרון, חזר עודד לבית-הספר "הדר" לשנת לימודים נוספת, והמשיך לחטיבת הביניים "קלמן" בעיר. בהיותו בעל נטיות ספורטיביות מלידה, למד שנה אחת בכיתת ספורט מיוחדת. הוא סיים את לימודיו בתיכון "רוטברג" ברמת השרון, במגמת ביוכימיה. עודד גדל במשפחה חמה ואוהבת, שטיפחה עצמאות מחשבתית. היחסים בין בני המשפחה התבססו על שותפות מלאה ועל כבוד הדדי ועודד התייחס אל הוריו כאל חברים קרובים. הוא חונך להכרה יהודית-חילונית, תרבותית ואנושית, שהקו המוביל בה הוא, שאין לכפות ואין להכריח – איש באמונתו יחיה. כך בחר עודד שלא לעלות לתורה בהגיעו לגיל מצוות, אלא לחגוג במסיבת ריקודים את שמחתו הפרטית. הוא היה בעל יצר סקרנות מפותח וגילה עניין בתחומים רבים – קרא ספרי מדע בדיוני, האזין למוסיקה שקטה, פיתח חיבה מיוחדת למחשבים ואהב לצפות בסרטים. עודד הרבה לבלות עם חבריו בים, והם סיפרו שהיה לו חוש הומור מיוחד במינו, שגבל לעתים בציניות. אך מעל לכול, היה הספורט במרכז חייו: מצעירותו השתייך ל"א.ס.א" רמת השרון בכדורסל, התאמן בקבוצת בית"ר תל אביב בכדורגל, שיחק טניס במרכז הטניס שברמת השרון והיה צופה מושבע של תוכניות הספורט בטלוויזיה. בהיותו פעלתן ושובב למדי, חווה במשך השנים תחלואים שונים ומשונים. כך נפתח בפניו צוהר לעולם הרפואה ורצון אמיתי התעורר בו ללמוד לטפל בעצמו ובאחרים. על כן, משגויס לצה"ל, בתחילת חודש אוגוסט 1993, שמח על האפשרות שניתנה לו לצאת לקורס חובשים קרביים. מפקדיו של עודד התרשמו מיחסו הרציני למקצוע ומהרמה הגבוהה שגילה וסיפרו כי תמיד רצה לדעת יותר, לא נח ולא שקט עד שקיבל תשובות ראויות לשאלותיו. בזכות תבונתו ואישיותו, כמו גם בזכות כושר הביטוי ויכולתו לעמוד בפני קהל, נבחר עודד בסיום הקורס (מתוך קבוצה של כשבעים ושלושה חניכים), לשמש כמדריך בחוליה ארצית, והמתין להכנה לקורס מדריכים. בתפקידו האחרון, סופח עודד לגדוד צנחנים בלבנון, לשם הכשרתו כחובש קרבי. לאחר שסיים את שלב ההכשרה יצא לחופשה בת שלושה ימים, במהלכה נגדעו חייו. ביום ח' באדר תשנ"ד (19.2.1994) נפל עודד בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים, שאירעה בצומת ירקון לכיוון מערב. הרכב בו נהג עודד פגע במעקה ההפרדה, נזרק לעבר המסלול הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שהגיע מולו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול בתל אביב. בן תשע עשרה היה בנופלו. הותיר אחריו הורים ואחות – אור. עודד היה החייל הראשון, לבקשת משפחתו, שהובא לקבורה בטקס צבאי מלא, ללא סממנים דתיים. הלווייתו סוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת והוריו צוטטו באומרם: "אין בלבנו ספק, כי כך עודד היה רוצה להיקבר". את הטקס ניהל ידיד המשפחה. על קברו קראה אמו את שירו של יהודה עמיחי, "אל מלא רחמים". במכתב ניחומים למשפחה השכולה כתב מפקד בית-הספר לרפואה צבאית: "עודד נבחר מקבוצה גדולה של חיילים לשמש כמדריך בבית-הספר לרפואה צבאית. הוא סיים קורס חובשים קרביים וביצע תעסוקה בלבנון. בתקופה הקצרה שהכרנו את בנכם, התרשמנו מיכולתו האינטלקטואלית והאישית וניבאנו לו עתיד מצליח."