בנם של לילי ודניאל. נולד ביום י"ב בתמוז תש"ן (4.7.1990) בבת ים. אח לאלעד, זיו, אוראל, ליאור שגיא ודקלה. אימו של ירין מספרת כי הוא נולד עם עיניים פקוחות, שחורות וענקיות, כשהוא מביט על העולם. הוא התגלה כתינוק מדהים הן ביכולתו האינטלקטואלית והן בכושרו הפיזי, הוא נהג לטפס ולצאת בקלות מהלול, מסתכל בריכוז רב בתכניות טלוויזיה. תינוק בוגר שגדל להיות ילד אחראי ותלמיד מצטיין. לילי האם נהגה לקרוא לו בחיבה : "יריני", "ירינוש" "נינוש", והכינוי האהוב – הבן יקיר לי. ירין גדל באהבה אינסופית שקיבל מאימו ואביו. ובעיקר מסבו וסבתו ניסים ופיבי שגידלו אותו במסירות רבה הורי אביו סבו ישראל וסבתו אסתר סייעו, טיפחו והשקיעו בגידול נכדם הבכור. ירין גדל להיות ילד אנרגטי ומלא שמחת חיים, חכם ונבון, ולו סבלנות ובגרות המאפיינים לרוב ילדים מעבר לגילו. בגיל ארבע, מספר אביו, שיחק שחמט ודומינו ובנה פאזלים לבדו. בגיל זה הכיר ירין את תמרורי הדרך והנהיגה באופן שיכול היה לעבור מבחן תיאוריה, זאת בזכות משחק "הי עצור" בו השתתף וזכה. ירין למד בעירו בת ים – תחילה בבית ספר יסודי "יצחק שדה", והמשיך לחטיבה ותיכון ב"חשמונאים". הוא היה תלמיד מצטיין והישגיו היו גבוהים במיוחד, נהג לעזור לתלמידים אחרים ומדי שנה היו מורותיו אומרות עליו דברי שבח: "ילד בוגר בהתנהגותו, אחראי, נבון, ומתוק. נשמע תמיד להוראות ומבצע את עבודותיו בקפידה רבה", לדוגמא : בשנת 2003, בתעודת כיתה ז', כתבה מורתו סימה: "אתה מפעיל שיקול דעת בפתרון בעיות ומכבד הסכמים. אתה משתף פעולה בקבוצה ומגלה יחס של סבלנות וסובלנות כלפי חבריך … אתה נעים הליכות, בעל חוש הומור ואוהב לצחוק. נהניתי לראות את זווית החיוך על פניך. כשנבחרת לתפקידים בטקסים חשתי שיש על מי לסמוך. גם בקטעים הפחות רציניים הצהרת 'אל תדאגי' והתעלית על עצמך. כל הכבוד". ירין הוגדר כמחונן ונבחר ללמוד בבר אילן בפרויקט מואץ לקראת סיום הבגרות במתמטיקה בכיתה י'. מגיל צעיר אהב ירין את להקת "הופה היי", ראה מופעים שלהם והכיר בעל-פה את כל מילות השירים. כשגדל אהב להיות על הבמה, ירין רואיין בערוץ 2 בטלוויזיה בתוכנית על האבקות בארץ, ספורט אותו אהב והיה פעיל בו שנים. בתכנית אמר: "אתם הולכים לראות סרט בשביל לצחוק, אני באתי לפה בשביל לבדר אתכם". ירין אהב לבלות בפעילויות בטבע ברחבי הארץ, נהג לצאת לחופשות, ואהב לטוס לאילת לבלות עם בני המשפחה. הוא אהב את הארץ בכל לב ובחדרו היה תלוי דגל ישראל בגאווה. כבר בגיל ארבע טיפס עם אביו למצדה ברגל ב"שביל הנחש", ירין היה בעל כושר גופני מצוין. בגיל צעיר שיחק ירין כדורגל ואחר כך עסק בהיאבקות, כשהוריו מלווים אותו וצופים בו בגאווה. אהב לרוץ, וגדל להיות נער יפה תואר, שרירי וחטוב. ירין היה צנוע ועניו, המסתפק במעט, דאג לזולת, כיבד את כולם ואהב לתת שירות לסביבתו. כיבד מאוד את כל בני משפחתו. הוא אהב ניקיון וסדר ומגיל צעיר והיה עצמאי מאוד. הוריו מספרים, למשל, שהוא תמיד פינה כלים מהשולחן, לא נתן לאיש לעשות זאת בשבילו. ירין גדל להיות צעיר בולט וכריזמטי, אדם אינטליגנטי ובוגר שהיה עמוד התווך של משפחתו. צעיר עם המון עומק, שללא הפסק חיפש להאיר את החיים. תמיד היה שקט ומאופק, אך עם הרבה נוכחות . ירין היה מאוד מחושב בדבריו ובמעשיו, כל דבר לקח ברצינות והפזיזות לא הייתה מנת חלקו. במסגרת קורס קצינים היטיב ירין לתאר את תחושותיו שהתפתחו עם השנים: "אני במדינה הזו כי אני חלק ממשהו, אני חלק מעם, אני חלק ממסורת ארוכת שנים, אני חלק מחזון, אני כאן כי זוהי אדמתנו שהובטחה עוד לאבותינו, זוהי האדמה שה' נתן לאבותינו ולעם שלנו. אני כאן כי אני גאה להיות חלק מהעם הזה, אני כאן כי אני אוהב את המדינה הזאת, ועם כמה שהדור שלנו הוא דור רדוד לפי דעתי אני עדיין אוהב את האנשים פה בארץ. אני כאן כי אני שליח, אני הוא זה שאחראי לממש את החזון של העם שלנו, אני בצבא כי אני מחויב ורוצה לשמור על מה ששייך לנו, אני מחויב ורוצה לשנות את אותו הדור שדיברתי עליו קודם לכן". ירין התגייס לצה"ל ביום 23.11.2008. ביום הגיוס התנגנו בבסיס הקליטה מילות השיר "הוא פשוט שריונר, לא פחות ולא יותר" וזה התאים לירין, שהתגייס לשריון הגיע חדור פטריוטיות ורצון לתרום. עוד לפני הגיוס הוא רצה להיות קצין, מנהיג ומחנך. כך כתב במסגרת תשובות לשאלון שמילא במהלך שירותו: "… מהיום הראשון שלי בצבא ידעתי בוודאות שאני רוצה להיות קצין, וידעתי גם שאני אהיה קצין. במהלך השירות שלי הבנתי עד כמה אני רוצה ועד כמה אני יכול להוביל ולהשפיע על אנשים. שום אירוע במהלך שירותי לא גרם לי להסס בנוגע לרצון הזה להוביל ולהנהיג. מספר דברים הובילו או מובילים אותי בסופו של דבר להיות קצין. אחד הדברים שמובילים אותי הוא המוטו שמלווה אותי גם כאדם, והוא שאדם צריך למקם את עצמו במקום שהוא משפיע בצורה המרבית על סביבתו, זאת אומרת שאדם צריך למקם את עצמו במקום שהוא הכי הרבה ממצה את עצמו, במקום שהוא יוכל לתרום הכי הרבה לסביבה שלו, וכרגע וגם כמפקד הרגשתי וידעתי שבשבילי המקום הזה הוא להיות מחנך וקצין, ומפקד בשריון". בהמשך בלט ירין בתכונותיו הטובות – אדם של עשייה ופחות של דיבורים; סקרנות; לא מפחד לומר את דעתו גם אם היא מעוררת מחלוקת; שאיפה למצוינות. כן ציין את הערכים שיובילו אותו כמפקד: דוגמא אישית; מקצוענות; חלוציות; פטריוטיות. את החלוציות הגדיר עפ"י דבריו של דוד בן-גוריון "..הכרה בשליחות היסטורית והתייצבות ללא תנאי וללא רתיעה מכל קושי וסכנה, לרשות השליחות הזאת, חלוציות. – הכישרון המוסרי וההכרח הנפשי להיות יום יום לפי צו המצפון ולפי תביעת הייעוד". במסגרת המאמר "אחרי" – מהי מנהיגות קרבית בעייני? כתב: "…התמונה הראשונה שעלתה בראשי היא תמונת המפקד שעומד בראש הכוח המוביל את אנשיו להסתער, מנהיגות קרבית זה מה שיגרום למחלקה שלך לקפוץ הכי מהר לטנקים כשתישמע האזעקה, מה שיגרום לנהג שבוז שלפני יום איבד את החבר הכי טוב שלו בקרב להיכנס לתא הנהג ולתת את כל מה שהוא יכול, מנהיגות קרבית היא מה שיגרום למט"קים שלך לצאת מהעמדה או מהמגנן הבטוח ולהסתער אחריך, מנהיגות קרבית בעיני זה מה שיגרום לתותחן שלי לתפוס פיקוד, ולהמשיך להלחם גם אחרי שאני אפול בקרב…" את המאמר בחר ירין לסיים בדבריו של המצביא האמריקאי ג'ורג' פטון שפיקד על כוחות אמריקאיים בלחימה בצפון אפריקה, סיציליה ואירופה במלחמת העולם השנייה – מפקד הארמיה השלישית. "מלחמות, אולי נלחמות עם כלי נשק, אך הן מנוצחות על ידי בני אדם. האומץ של האנשים שעוקבים ושל האיש שמוביל, הוא שמשיג את הניצחון". המשפט מדגיש את חשיבותו של האומץ בשדה הקרב וההבנה כי אנו מנהיגים אנשים ואל לנו לשכוח שאנו נלחמים לצד ומול בני אדם. ירין סיים טירונות שריון ואחרי שירות בגדוד נשלח לקורס מפקדי טנקים. בסיומו נשאר שם כ"גנן" (מדריך) במשך שני מחזורים, כשמונה חודשים, והיה מדריך מצטיין. משם המשיך לקורס קצינים. במסגרת הקורס כתב שני מאמרים מעמיקים, האחד בנושא הירידה מן הארץ ("האם איבדנו את הצפון?") והשני בנושא מנהיגות קרבית ("'אחרי' – מהי מנהיגות קרבית בעיני?"). הוא סיים קורס קציני שריון בהצטיינות ולכן קיבל את דרגתו מידיו של הרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ בטקס הסיום, ביום 16.2.2011. בתום הקורס נשלח סגן משנה ירין לגדוד 75 "רומח" בחטיבת "סער", וכמפקד מחלקה עלה לקו בהר דוב, בגבול לבנון. עד מהרה הבינו חייליו שהגיע אליהם מפקד שהוא מנהיג רציני ואחראי, מקפיד אך גם אוהב ודואג להם כמו אבא, והמחלקה התגבשה להיות מחלקת מקצועית ומצטיינת. ירין דיבר עם פקודיו "בגובה העיניים" וחייליו העריצו אותו בזכות יושרו וצניעותו. הוא ידע להתחשב בחיילים, לפעמים אף החליף אותם בשמירות כדי שינוחו. בשעות הפנאי המעטות שלו נהג ירין לקרוא ספרות על מורשת קרב והיסטוריה צבאית, וחייליו מספרים שהיה נרדם עם ספר ביד. המג"ד סא"ל חובב מספר עליו: "לכל אורך דרכו כמפקד היה ירין דמות מובילה לערכי הפיקוד, המנהיגות והמקצועיות הצבאית. ירין הפגין אחריות, בגרות, רצינות ויסודיות. כל זאת בצד היותו מפקד אוהב ודואג לחייליו. ירין היה איש אמת – אדם ישר והגון, חבר, מפקד מוערך על ידי מפקדיו ובעיקר על ידי פקודיו". ירין נפל בעת שירותו ביום כ"ב באדר ב' תשע"א (28.3.2011). בן עשרים שנים וחצי בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. על קברו חקקה המשפחה: "ירין אנו גאים בך, צנוע ואהוב. השם ישמור אותך. תיחרט בליבנו לעד". ספדה דודה של ירין: "… אני עומדת ומצדיעה לך אחיין יקר, מצדיעה לך על כל מעשה טוב שעשית, על כל המילים והסיפורים שהשארת אחריך. אתה תישאר דוגמה לדורות הבאים. תמיד נוכל לספר שהיית אחיין וילד מיוחד במינו, הגיבור של המשפחה. אנחנו כולנו חייבים לך תודה על זה שידעת להעריך כל אחד מאיתנו ולתת לו את הכבוד הראוי. תודה לך מלאך יקר. נוח על משכבך בשלום ". הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, כתב למשפחה: "מפקדיו של ירין מספרים כי הצטיין לכל אורך שירותו, מתוך שאיפה לשלמות הביצוע ורצון ללמוד ולהתפתח. ירין גילה יכולות גבוהות כחייל וכמפקד, והפגין תכליתיות, אחריות ומסירות. ירין הרבה להתנדב, לתרום ולסייע, והיה מפקד אוהב לחייליו. ירין תואר כאדם ערכי, ישר וצנוע, שהקפיד על נאה דורש ונאה מקיים. דואב הלב על לכתו של ירין בטרם עת. בטוחני כי דמותו תלווה את מפקדיו, חבריו ופקודיו". אימו של ירין כתבה: "ירין היה חלק מאוד חשוב ומרכזי בחיינו, שימש כדמות לחיקוי לאחיו הצעירים זיו ואוראל אנו כואבים והמומים מחסרונו ואנו עוד בשלב בו מנסים רק לעכל ולהבין מה קרה. לפעמים אפילו חושבים שאנחנו בתוך חלום והכול לא הגיוני, אולי פתאום הוא יבוא וזה סתם סרט שחור … ירין היה ילד, איש, בחור מיוחד במינו. אהב את כולם, לחץ יד לכולם, עשה כבוד לכולם, תמיד היה משפיל את מבטו לאחר מתוך כבוד ולכן הוא כל כך חסר לנו, אצילי בהתנהגותו, יפה במראהו, ובעל אישיות מופלאה. היה באמת אחד לדורו, ילד מיוחד במינו. נאהב אותו עד יומנו האחרון … ירין השאיר חותם וכולם מנסים להמשיך את דרכו. מתגעגעים אליו, לאישיותו הנעימה, לחיוך המקסים. אנחנו נפרדנו מגופו, אך לא מנשמתו. נשמתו תיחרט בליבנו לעד. בשבילנו הוא חי בעולם אחר …" כתב אביו, דניאל: "ירין בני היקר. אי אפשר לתאר אותך במילים, כי אין מילים לתאר אותך. אתה יודע כמה התגאיתי וכמה אני גאה בך. אני גאה בך לא רק בגלל שתמיד הצטיינת בלימודים, לא רק בגלל הישגיך המרשימים בצבא … הגאווה הגדולה שלי כלפיך, ירין, על איך שאתה כבן אדם. הייתי נוהג לומר לא פעם שיש לי זכות כאבא ללמוד הרבה דברים מהבן שלי ירין. כי לך יש תכונות שלא לומדים אותן, נולדים איתן … עברו כבר שלושה חודשים, אני לא משלים עם מותך ולעולם לא אשלים. כל עוד אני חי אתה תחיה איתי בתוכי ובנשמתי, כי אני אבא שלך ואלוהים יודע איזה קשר היה בינינו. הקשר הזה ימשיך להיות, אני אדאג לך כפי שדאגתי לך כל החיים. זה התפקיד שלי … תודה ירין שכיבדת את כולנו, שגרמת לנו אושר בנוכחותך תמיד בכל האירועים המשפחתיים, בכל השמחות של האחים שלך ואיזה שמחה עשית לליאור ולשגיא בבר המצווה שלהם. ירין היית לאחים שלך ולכולנו דמות להערכה, דמות לדוגמה מכל הבחינות. ההשפעה שהייתה לך עליהם זה היה משהו לא רגיל. ירין אנחנו זקוקים לך, אף פעם לא עשינו שום דבר בלעדיך. השארת אותנו בתדהמה וחסרי אונים. תעזור לנו ירין ובעזרת האל להמשיך בחיים האלו". ברשת הפייסבוק באינטרנט הוקמה קבוצה לזכר ירין, ובה גלריית תמונות שלו עם בני משפחה, עם חברים ובמהלך השירות הצבאי, ועמוד בו כותבים בני משפחה וחברים דברי זיכרון. את הקבוצה הקים לירון, בן דודה של ירין, שכתב בדברי הפתיחה: "אח יקר, אהוב, אף פעם לא אשכח אותך. תמיד תהיה איתי, תשמור על כולנו מלמעלה. לנו נשאר רק להישאר כאן, לזכור, ולספר לכולם על מי שאתה, ומה שהיית בשבילנו". אוהבים עד אין קץ ילד יקר!
