יעקב (קובי), בן רוחמה ויוסף, נולד ביום י"ח בטבת תש"ה (2.1.1945) בקיבוץ נען. הוא סיים את לימודיו היסודיים ואת לימודיו התיכוניים בבית-הספר בקיבוצו. קובי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, נולד בשלהי מלחמת העולם השנייה, כבן שני להוריו. בהיותו בן שש נסע עם הוריו לפריס, שם נשלחו מטעם תנועת "הקיבוץ המאוחד". הם עשו שם כשנה וחצי ותקופה זו השאירה רשמים עזים בזכרונו. קובי היה ילד רגיש ובעל דמיון עשיר. נטיותיו המוסיקאליות והאומנותיות בלטו עוד בשנות בית-הספר היסודי. הוא התעניין במיוחד בלימודי ההיסטוריה ובמחשבה מדעית, היה פעיל ובעל השפעה רבה בכיתתו, היה אהוב על בני קבוצתו, קבוצת "ערבה", והשתתף בארגון המסיבות והטיולים של הקבוצה. יחד עם בני גילו היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", השתייך לחטיבת בני הקיבוץ המאוחד, והיה פעיל בגדנ"ע אוויר. מפי הוריו שמע סיפורים על השואה, והדברים חיזקו בו את אהבת הארץ, ואת האמונה בהכרח קיומה של מדינת-ישראל בארצנו. קשריו עם הוריו ועם קיבוצו היו חדורי אהבה ואמונה בצדקת הדרך שהלכו בה. כשסיים את לימודיו התקבל קובי כחבר בקיבוצו, נען, ועסק בעבודה בפרדס. יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1963, והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס למפקדי טנקים הוצב בתפקיד מפקד טנק ביחידת שריון של חטיבה 7. קובי התאהב בטנקים ומצא בתפקידו עניין רב והרבה סיפוק. הוא הצטיין ביכולתו האישית ובכושרו הטכני וזכה להערכה רבה על הישגיו האישיים והמקצועיים. גם חברים רבים רכש במסגרת שירותו הצבאי. בשנת 1966 השתחרר מהשירות הסדיר והיה נקרא כפעם בפעם לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר שחזר לקיבוצו, יצא כעבור זמן לא רב ל"שנת שירות שלישית", הנהוגה במסגרת התנועה לגבי צעירים, שסיימו את שירותם הצבאי. הוא עבר קורס למדריכים ב"אפעל", ואחרי כן הדריך בסניפי תנועת "הנוער העובד והלומד" ברמת-אביב ובבני-ברק. במלחמת ששת הימים נפסקה עבודתו זו, והוא גויס ולחם בחזית סיני, באוגדתו של האלוף יפה, לאורך הציר המרכזי ובפריצת מעבר-הגידי אל התעלה. המלחמה הייתה לגביו חוויה עמוקה וקשה, שהשפיעה על השקפת עולמו ועל דרכו להבא. מעט מן השינוי שחל בו בא לידי ביטוי בשיחה "דור אל דור", שנתפרסמה בקובץ "שיח לוחמים". קובי הצטרף לקבוצת בני המשקים הראשונים שעלו להיאחז ברמת-הגולן, ואתם הניח את היסוד לקיבוץ, שתחילתו בעליקה ובקוניטרה, ועתה – בנקודת התיישבותו הקבועה – נקרא "מרום הגולן". במקום זה הקים בית למשפחתו כשנשא לאישה את חברתו אילת רותם מקיבוץ שדות-ים. הוא עבד במוסך ובפלחה ומילא תפקידים במזכירות, בסידור-העבודה ובריכוז ועדת-החברה. הוא היה מעורה בחיי המשק ומקובל על החברים. בשנת 1971 חזר אל הצבא ועבר קורס לקציני שריון, וכל אותה תקופה שמר על קשר הדוק עם קיבוצו הראשון, נען, שם ישבו הוריו, אחיו ואחותו. בשנת 1973, כחצי שנה לפני מלחמת יום-הכיפורים, נולד בנו אדם. כשפרצה המלחמה פונו הנשים והילדים מן המשק בגולן, וקובי יצא אל יחידתו בדרום, ובלבו דאגה רבה לגורלם. הוא השתתף בקרבות הבלימה בחזית סיני ורוב ימי המלחמה שימש בתפקיד מ"פ. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), עם ההודעה על הפסקת-אש רשמית, נצטווה גדודו לדהור במהירות מעבר לתעלה, לדרום האגם המר הקטן, כדי להשלים את כיתור הארמיה המצרית השנייה, ולקבוע עובדה מוגמרת בשטח. בערבו של אותו יום נפגע קובי ונהרג מכדור של צלף. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ נען. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. קיבוצו הוציא לאור חוברת זיכרון להנצחת שמם של נופלים חברי-המשק, וקובי בתוכם.
