רבינוביץ, אלפרד (אהרן, פרדל)

בן חניקה ועורך-הדין לזר, נולד ביום י"ח באלול תרע"ח (26.8.1918) בווינה, בירת אוסטריה. מילדותו גילה שאיפה עזה לרכוש לעצמו השכלה גבוהה והיה התלמיד הטוב ביותר בגימנסיה ההומניסטית, ממנה עבר לאוניברסיטה בווינה. עם השתלטות הנאצים על אוסטריה עוד הספיק לעלות לארץ-ישראל באופן חוקי יחד עם המשפחה, שהתיישבה בירושלים. אהרן רכש לו שליטה בשפה העברית והמשיך את לימודיו באוניברסיטה והיה תלמידו המובהק של פרופ' מ. שוואבה. באוניברסיטה למד בלשנות קלאסית והתמכר למחקר ההיסטוריה והטופוגרפיה של ארץ- ישראל בתקופות רומי וביזנטיון. עבודת-הגמר שלו עסקה בפירוש השיחה הראשונה של חוריקיוס איש עזה. יחד עם פרופ' ש. בודנהיימר חיבר מהדורה אנגלית של הספר "בעלי-החיים לטימותיאוס איש עזה" (הספר יצא לאור בפריז אחרי מותו). כן היה חובב מוסיקה והיטיב לנגן בצ'לו. אהרן היה ספורטאי מעולה וחבר ב"הגנה". בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס אהרן, שירת בחטיבת ירושלים והצטיין בקרבות בדיר- אבו-טור. הקרב האחרון שבו השתתף היה הקרב על הר-ציון, שם נפל ביום ח' באב תש"ח (13.8.1948) בעת הדיפת התקפת האויב. נקבר בשייח'-באדר א'. בחוגי המחקר תלו תקוות רבות בחוקר הצעיר בן השלושים שנגדע באבו. הניח אחריו אישה, הרטה, ובת, דפנה. ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.