רביבו, יצחק (ז’קי)

בן חיים ורחל. נולד ביום י"א בסיון תרצ"ט (29.5.1939) בעיר מרקש שבמרוקו. אחרי שסיים שם את לימודיו היסודיים ולאחר- מכן בית-ספר מקצועי "אורט" בקזבלנקה נשלח מטעם "אורט" לפריס לשם השתלמות בטכנאות-טלפונים. לאחר-מכן עלה לארץ והתחיל עובד במקצוע זה בדואר בחיפה. היה ספורטאי וחיבב את משחק הכדורגל. באפריל 1964 גויס לצה"ל לתקופה של שלושה חדשים בלבד, כי הוא היה התומך באמו. רך-המזג היה, טוב-לב ורגיש, אף כי בחיצוניותו היה נוקשה. איש מוכשר ומזולתו היה דורש את המכסימום לא פחות מאשר מעצמו. לא היה מסוגל לשאת כל מעשה שפלות מצד מישהו. היה אהוב על כל מכריו ויודעיו ושתי שנות נישואיו היו ימי אושר ואהבה. מדי פעם היה נקרא למילואים וכן היה גם לפני מלחמת ששת הימים. היה חייל למופת הנלחם ללא חת. ביעילות ובמסירות היה מבצע את התפקידים שהוטלו עליו והביצוע היה לשביעות רצונו של מפקדו, כי למרות שלא ידע את מקצועות טכנאי-הקשר היה עושה מאמצים ללמוד אותם. כך נלחם עד היום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), כאשר נפל בקרב שנערך בתל-אל-פאחר, כשנפגע בתוך הזחל"ם. הניח אשה וילד אשר בנפול יצחק טרם מלאה לו שנה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.