רביבו, דוד

דוד, בן שמחה ומסעוד, נולד ביום י"א בתמוז תשי"א (15.7.1951) במרוקו. קודם לידתו נולדו להוריו שבעה בנים, וכולם נפטרו בקטנותם. בן חמש היה כשעלה עם הוריו ארצה. המשפחה התיישבה בדימונה ושם קיבל את חינוכו היסודי. דוד אהב את הלימודים ואת בית-הספר, שקד על לימודיו וזכה בפרסים רבים. את לימודיו בבית-הספר היסודי סיים בהצטיינות, והלך ללמוד בישיבה דו-שנתית בבאר-שבע. אחר-כך עבר לבית-הספר להנדסאים בבאר-שבע, ללמוד חשמלאות. עלם חסון היה, אהוב על חבריו, דמות תוססת ואופטימית. דוד אהב את החיים, התעניין בתחומים רבים וניצל כל שעת פנאי לעיסוק באחד מתחביביו. הוא היה עורך ניסויים בכימיה ובפיסיקה, מרכיב מכשירים חשמליים שימושיים, בונה דגמי מטוסים, מרכיב מגדלים, ופעם אף בנה דגם של מגדל אייפל מעץ. כמו-כן הרכיב את כל דגמי הטנקים שבשימוש צה"ל, וכאשר עייף מבנייה ותכנון, היה עוסק בפיתרון תשבצים, מחלל בחלילית ובמלודיקה או פורט עלי גיטרה, קורא ספרים בנושאים שונים שעניינו אותו, בהם נושאים כגון פילוסופיה ופסיכולוגיה. דוד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. את האימון הבסיסי סיים בציון גבוה ועבר קורס מחסנאים, שגם אותו סיים בציון גבוה. אחרי כן השלים קורס נהגי "סנטוריון" בהצטיינות, ואחריו השלים קורס טען-קשר, גם זה בציון גבוה. בשירותו ביחידות השונות היה אהוב על כל חבריו, דגל והאמין בסיסמה "אחרי" והיה ראש וראשון לביצוע כל משימה. בתקופת מלחמת ההתשה שירת באזור התעלה ובתאונה שבר את רגלו במספר מקומות. הוא התייחס לשברים ולכאב כאילו הייתה זו הצטננות חולפת וכאשר השתחרר מן הגבס נהג כאילו לא קרה דבר. כאשר באה אליו אמו החולה בטענה על היותו ראש וראשון, כי היה בן יחיד, השיב לה: "אמא, לא רק אני בן יחיד. הלא יצחק גם כן היה בן יחיד, ואהוב ויקר להוריו. הרי כל עם ישראל כאחד וכל ישראל חברים זה לזה ואין צורך להבדיל". בכך שכנע אותה. בתחילת אוגוסט 1972 השתחרר דוד מהשירות הסדיר והמשיך את לימודיו בבית-הספר "חשמל" ברמת-אביב והשתלם כאלקטרונאי. כשסיים התקבל לעבודה במכרות הנחושת בתמנע ועבר לגור באילת. מעבידיו, שהספיקו להכירו בתקופת עבודתו הקצרה, נבאו לו הצלחה והתקדמות מהירה. הוא התייחס לעבודתו כמו אל כל דבר אחר שעסק בו, ברצינות ובעמקות, מתוך רצון להכיר, לדעת ולקדם כל דבר שהופקד בידיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא דוד ליחידתו. המלחמה טלטלה אותו מאילת אל מרום רמת-הגולן. הוא צורף כטען-קשר ל"כח נתי", וביום שישי, ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע ונהרג בקרב במובלעת ליד צומת נסאג'. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. כתב עליו מפקדו: "דוד הוכיח את עצמו כלוחם וכאדם, היה חייל טוב וחבר נאמן. היה אהוב על הכל;" שר הביטחון דאז, משה דיין, כתב אל המשפחה השכולה: "הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם בהלקח מכם דוד ז"ל. דוד ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל טוב וחבר נאמן והיה אהוב על הכל. זכרו הנו קודש ונצרנו בלבנו בגאון". משפחתו תרמה ספר תורה להנצחת שמו.