רביבו, גבריאל (“גבי”)
בן יצחק וברכה. נולד ביום י' באב תשי"ז (7.8.1957) בירושלים, למשפחה ברוכת ילדים, חמישה בנים וארבע בנות היו בבית וגבי היה מגיל צעיר עד למאבקם של בני המשפחה על פרנסתם. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית הספר הדתי 'בני ציון'. באין יכולת להמשיך את לימודיו בבית ספר תיכון החליט לרכוש מקצוע, שיאפשר לו לסייע לפרנסת ביתו. לא מעט כוח רצון ודבקות במטרה נדרשו כדי לעמוד במשימה שגבי נטל על עצמו. בית הספר למכונאות רכב – שפעל בשיתוף עם צה"ל שגבי נכנס אליו, הועבר לבית שמש, ולפיכך נאלץ יום יום לנסוע אל מחוץ לעיר שלא להחמיץ את שיעוריו. כאשר חזר אחר הצהריים לירושלים, עוד למד תיאוריה בבית הספר המקצועי 'עמל' על אף עייפותו. גם קורס קדם צבאי לנהיגה עשה קודם גיוסו. באוגוסט 1975 גויס גבי לצה"ל. לאחר הטירונות הבסיסי, בהתחשב בידיעותיו המקצועיות, הוצב לחיל החימוש. הוא עבר קורסים מקצועיים ושובץ לחטיבת גולני כמכונאי רכב. כעבור שנה עלה לדרגת רב"ט. וכחלוף שנה נוספת – לדרגת סמל. מועד השחרור משירות החובה כבר היה קרוב, וגבי החליט להוסיף ולשרת בשירות הקבע. הוא קיווה, כי בעזרת שכרו יוכל לסייע למשפחתו לפתור את בעית מצוקתה העיקרית: הדיור בשכונת העוני. אולם, כל חלומותיו ותכניותיו לשיפור תנאי החיים שלו ושל משפחתו לא זכו להתגשם. בעת מבצע ליטני – ביום ט' באדר ב' תשל"ח (18.3.1978) – נפל גבי במילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות. מפקדו של גבריאל כתב למשפחה השכולה: "גבי הגיע לגדוד בדצמבר 1975, ומאז השתלב ביחידה כמכונאי נגמ"ש במחלקת החימוש. כאיש מקצוע מילא את התפקיד בנאמנות, ביעילות ובמסירות רבה. בהיותו ותיק ביחידה, הפך לאחד מעמודי התווך; רבים שאלו לעצתו, ופשוט אהבו להיות במחיצתו. כשלושה שבועות לפני שנפל, קיבל פיקוד על חוליה טכנית בפלוגה מבצעית בגדוד, במחיצת הפלוגה, ויחד עם כל הגדוד, נטל חלק במבצע ליטני… מותו הטרגי היכה בתדהמה את כל יחידתו… משפחת גולני איבדה חבר, לוחם ואיש מקצוע מעולה".
