רבהון, חנוך (היינץ)

בן פרידה ואריה, נולד ביום כ"ד בתשרי תר"ף (18.10.1919) בברלין, בירת גרמניה, למשפחה אמידה, כאחד משני בנים תאומים. בשנת תרצ"ג (1933) עלה עם חבריו במסגרת עליית-הנוער לארץ-ישראל, נשלח לקיבוץ ועד מהרה למד את השפה העברית והתערה היטב בחברה הישראלית. חנוך למד את מקצוע החשמלאות והתגייס לשורות ה"הגנה". במאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה בין אנשי ה"הגנה" שלקחו חלק בהגנת העיר צפת. עם קריאת המוסדות בארץ לבני היישוב להתנדב לצבא הבריטי, לא היסס. התגייס והוצב בחיל-המהנדסים בצבא הבריטי. במסגרתו שירת במצרים ובאיטליה. בהיותו מוצב בנפולי שבאיטליה הוזמן לחוג את חג הפסח אצל משפחה יהודית – שם פגש את אחת מבנות המשפחה שלימים היתה לאישתו. חנוך סייע לרב הצבאי בפעולותיו השונות, וכאחראי על המועדון הארץ-ישראלי בעיר יזם ופעל רבות לתפקודו התקין למען עזור לחיילים היהודים ליהנות בעת חופשתם. כרבים מחבריו לנשק היה אף חנוך פעיל בהעפלה לארץ-ישראל וצייד את המעפילים במזון ובצידה. עם תום מלחמת-העולם השנייה, השתחרר מן הצבא, חזר לארץ עם אישתו והזוג התגורר בקרית חיים, חנוך החל לעבוד במקצועו כחשמלאי. ביום ד' בשבט תש"ח (15.1.1948), כאשר נסע מן הקריות לעבר חיפה, נורתה על האוטובוס שבו נסע אש מכיוון ואדי רושמייה והוא נפצע פצעי מוות. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה, בת ואח. אחיו, עמנואל, נפל בקרבות לטרון חודשים אחדים לאחר נופלו. שמו הונצח בספר "קרית חיים במלחמת-השיחרור".