ראוך, מרדכי (מוניה)
בן חנה ויהודה, נולד ביום ו' בטבת תרפ"ג (25.12.1922) בעיר סאנוק, חבל גליציה, פולין, וסיים שמונה כיתות בית-ספר יסודי. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה היה בן 17, ואזור מגוריו נכלל בשטח הכיבוש הרוסי. כאשר תקפו הגרמנים את ברית-המועצות נסוג עם הצבא הסובייטי בשעת כיבוש עירו על-ידי הגרמנים. מרדכי התנדב לצבא האדום, לחם בגרמנים, ואחרי שהוקם צבא פולני ברוסיה הצטרף אליו ושירת בו עד תום המלחמה. לאחר הניצחון על הגרמנים שב לעירו ונוכח לדעת כי כל בני משפחתו הוצאו להורג בידי הגרמנים. מרוב ייאוש ערק ויצא ב"נתיב- הבריחה" דרך גרמניה, אוסטריה, איטליה עד העפלתו לארץ- ישראל באונייה "חנה סנש" בשנת 1946. כחבר "השומר הצעיר" הצטרף תחילה לקיבוץ יד מרדכי, ושהה בו שלושה חודשים. אחר- כך עבר לפתח תקווה, מקום מגורי אחותו היחידה, שהיתה זקוקה לעזרתו, ועבד כצבע. בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התנדב לפלמ"ח. לאחותו אמר: "שירתנו בצבא האדום ובצבא הפולני ונחלנו רק אכזבה. אני רוצה ללחום ואדע לפחות למה אני לוחם ושופך את דמי". מרדכי נשלח לגליל העליון, שירת בחטיבת "יפתח", צורף למחלקה שבסיסה היה בקיבוץ להבות הבשן והשתתף בכל הקרבות בגליל. הוא התקשר לאזור-ההרים היפה ואמר לבנות בו את ביתו לכשתיגמר המלחמה. נפל בהתקפה השנייה על נבי-יושע ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948), שנערכה בליל 19-20 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר- הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו לעברם רימונים שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים, ומרדכי ביניהם. לאחר שנמצאה גופתו בשדה הקרב הובא ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948) למנוחת- עולמים בבית-הקברות בנבי-יושע.
