ראובן, משה

בן רבקה ועזרא. נולד ביום ד' באב תשל"ו (31.7.1976), בירושלים. אח צעיר לאילן וכרמית. משה היה ילד יפה, שבלט בעיניו הכחולות, באופיו המיוחד, ברגישותו הרבה ובנועם הליכותיו. הוא למד בבית-הספר היסודי "בית הילד" ובבית-הספר התיכון "בית חינוך". נער חביב וחברותי, עם אוזן פתוחה וקשבת לכל הסובבים אותו. ניחן בחוש הומור, אפילו בדרן, שאהב לצאת לבלות ובו בזמן ביישן, שקט וצנוע. דמות מרכזית בכל אירוע ובילוי. בזמנו הפנוי, שיחק כדורסל וכדורגל. לפני גיוסו לצה"ל עבד משה ב"מרכז לעיצוב הבית", שם היה אהוד מאוד על צוות העובדים, ובמהרה הוענקה לו סמכות ואחריות. במחצית חודש פברואר 1995, גויס משה לשירות חובה בצה"ל. בתום הטירונות, יצא לקורס טבחות, ובסיומו נשלח לשרת במפקדת איו"ש. לדברי מפקדו, משה שירת ביחידה בתקופה קשה של היערכות מחודשת ביהודה ושומרון, בה נדרש מכולם גיוס כל הכוחות ומשאבי הנפש. משה היה חייל למופת, "זן מיוחד, שאינו בנמצא כל יום"… "חייל ממושמע, שבלט בנכונותו לעזור ולבצע כל משימה". ביום ה' באדר תשנ"ו (25.2.1996) נספה משה בהתפוצצות מטען תופת באוטובוס של קו 18, באיזור התחנה המרכזית בירושלים. בן עשרים היה בנופלו. עשרים וחמישה אנשים נספו בפיגוע התופת, ביניהם תשעה חיילים. משה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט. במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "גידלתם בן לתפארת. בתשעת החודשים ששירת עמנו, למדנו להוקיר את הצניעות, הביישנות ואת נועם הליכותיו כובש הלב… אהבנו את משה – שקט, עניו, נחבא אל הכלים, ועם זאת מופת של רצון טוב לכל חבריו…". משה היה בחור אחראי ודייקן. ביום סיום חופשתו יצא מביתו מוקדם מהרגיל, כדי להגיע בזמן ליחידתו, וכך מצא את מותו.