ראדה, מאיר

מאיר, בן יונה וסעדיה, נולד ביום י"ז באדר ב' תשי"ד (22.3.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "הלל" בכפר שלם ובבית-הספר היסודי "הגליל" בתל-אביב. אחרי-כן המשיך ולמד שנתיים בבית-הספר המקצועי "שבח" בתל-אביב, במגמה למסגרות כללית, ושנה בלימודי ערב בבית-הספר המקצועי באבו-כביר, במגמה למסגרות מכנית. כשהיה מאיר בן שמונה עברה משפחתו מכפר שלם לשכונת התקוה, ובשכונה הזאת עברו עליו נעוריו. לפני שגויס לצבא, עבד חודשים אחדים כמסגר בתל-אביב. מאיר גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והוצב לחטיבת חיל הרגלים "גולני". לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים חי"ר, נקבע תפקידו כמ"כ רובאים והוא הוצב בגדוד "הבוקעים הראשון" של החטיבה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה מאיר בגדודו והשתתף עמו כמ"כ רובאים בקרבות ברמת-הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפל בקרב על כיבוש החרמון. במהלך הקרב נטל אלונקה בידיו, ורץ בשדה הקרב כדי לחלץ פצועים. תוך כדי פעולתו נפגע מכדור ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם נלחם כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם, באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה".