ראב, משה (אלתר)

בן מיכאל ודבורה, זכרונם לברכה. נולד ביום ח' בטבת תרפ"א (19.12.1920) בויסלביצה שבפולין. עלה ארצה בשנת 1942. משה למד בבית ספר יסודי ממשלתי שבורשה ובבית הספר התיכון 'תחכמוני' שבפולין. מספרים חבריו מילדות: "משה היה בן למשפחה ציונית מכובדת. אביו, שהיה עסקן ציוני נלהב, הוריש לו את הנאמנות לרעיון הציוני, דבר שהשפיע עליו בבחירת דרכו בחיים. אביו נפטר כשמשה היה צעיר למדי והיה עליו ליטול חלק בפרנסת משפחתו הגדולה. משה היה מעורה היטב בחיי החברה בבית הספר והוא הנהיג את ידידיו היהודים לאי הבלגה על התגרויות מצד הילדים הפולנים. על אף הזמן הרב שנאלץ להקדיש לעבודה בחנותו של אביו, לא הזניח את פעילותו במסגרת הנוער הציוני. הוא היה מדריך פעיל בחוג הנוער הציוני שהוקם בעירו והקדיש את כל מרצו להעמקת תודעת ארץ ישראל, להתרמת הציבור למען המפעל הציוני, למכירת בולי הקרן הקיימת לישראל וללימוד שירים עבריים. בשנת 1939, כשפרצה המלחמה בין גרמניה לפולין, עבר משה עם רבים מהיהודים למזרח פולין והצליח להגיע לעיר וילנה תוך סיכונים רבים. הוא שאף לעלות משם לארץ ישראל. אך בעקבות הכיבוש הסובייטי נחסמה הדרך בפניו. לבסוף, הצליח משה להתארגן בקבוצת בחורים יהודים, שעלתה לישראל דרך יפן. בין החברים שעלו עמו לישראל היו יחיאל קדישאי, מנחם סבידור ואחרים. משה נקלט במהירות רבה בשורות האצ"ל והתמנה לגונדר. הוא מצא סיפוק רב בפעילותו והקדיש את כל מאמציו לפעילות זו ולמלחמה בבריטים. משה היה היחיד מבני משפחתו שהצליח להימלט מן השואה. כל בני משפחתו נספו באירופה. בשנת 1947 נשא משה את פנינה לאישה. ובשנת 1949 נולד בנו הבכור. כעבור ארבע שנים נולד לו בן נוסף. הוא נקלט במשפחה של אישתו כבן, זכה ליחס חם ואוהד והיה אב מסור לילדיו ובעל נאמן לאשתו. משה גויס לצה"ל ביולי 1948 והושם לחיל החימוש. הוא התמסר לעבודתו בצה"ל והתקדם במהירות רבה בסולם הדרגות. עם שחרורו מן השירות הסדיר התנדב לצבא הקבע ולמרות שלעתים מזומנות זכה להצעות עבודה מפתות בשוק האזרחי. התמיד בשירותו בצה"ל עד יומו האחרון. במהלך שירותו השתלם משה בקורס קצינים וזכה לקידום מהיר. בשנת 1963 הוענקה לו דרגת רב-סרן והוא התגאה מאוד בדרגתו ובתפקידו. משה היה קצין מסור מאוד לעבודתו וזכה למכתבי הוקרה ותודה ממפקדיו על שקדנותו ותרומתו הרבה להצלחת המשימות שנטל בהן חלק. בשנת 1976 כתב מפקדו, ראש ענף נוהל והדרכה במטכ"ל: "עם גמר הדפסת לוחות תחזוקה חש"נ, קבל נא תודתי והערכתי. עבודה זו שעבדת עליה זמן ממושך היא פרי פועלך ומאמציך האישיים. עמדת בה בזכות כושרך, מסירותך והתמדתך, בקפידה ובדייקנות רבה." בחוות דעתם על משה העריכוהו מפקדיו השונים כ"קצין מסור ודייקן, בעל אופי נוח ויכולת להסתגל לכל הסובבים אותו." חבריו ובני משפחו מעידים: "משה היה אדם יקר ועדין נפש. הוא היה זהיר בכבודם של אחרים, מעולם לא פגע באיש, היה ישר ונקי כפיים, מלא אמונה ותום. תמיד היה מוכן לעזור ולסייע לידידיו ולמשפחתו. משה היה איש הקשר ואיש סודו של כל אחד כאח וכרע נאמן." ביום כ"ז בחשון תשל"ה (12.11.1974) נפל משה בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים.